מרווה משולשת
מרווה משולשת
Salvia fruticosa
מִירָמִיָּה (مريمية), מַרְמַרִיָּה (مرمرية)
שפתניים
שם עברי
שם מדעי
שם בערבית
משפחה
תאור מורפולוגי, זיהוי ותכונות
מרווה משולשת היא בן־שיח ים־תיכוני מסועף וריחני ממשפחת השפתניים. בסיס הצמח מעוצה, וממנו עולים מדי שנה ענפים ירוקים הנושאים את העלים והתפרחות.
הגבעולים והעלים מכוסים שכבה צפופה של שערות קצרות ולבנבנות, שביניהן פזורות בלוטות שמן אתרי. בשל הכסות הזו הצמח נראה ירוק־אפור עד כסוף ומרקמו קטיפתי.
העלים נגדיים ונישאים על פטוטרות. הטרף ביצני עד אזמלני ושפתו חרוקה בשיניים מעוגלות קטנות. בחלק גדול מן העלים מתפתחות בבסיס הטרף שתי אונות צדדיות קטנות לצד אונה מרכזית גדולה, ומכאן השם "מרווה משולשת".
הצד העליון של העלה ירקרק ואילו צדו התחתון בהיר וכסוף יותר. במִמְלוּל העלה משתחרר מיד ריח המרווה החזק והאופייני.
התפרחות ארוכות וזקופות, והפרחים ערוכים בהן בקבוצות צפופות לאורך הגבעול. הכותרת דו־שפתנית וצבעה ורוד־חיוור עד לילך.
על שיחים רבים מתפתחים עפצים כדוריים דמויי תפוחים קטנים. עפצי השנה הצעירים ירוקים, ובהמשך הם מתייבשים ומאפירים.
שימושים, ערכים תזונתיים ומידע נוסף
העלים הטריים והמיובשים משמשים להכנת חליטה ולתיבול. המרווה המשולשת היא מצמחי החליטה החשובים ביותר במטבח ובתרבות הפלסטיניים, ומשמשת גם לתיבול מאכלי בשר, דגים, מוצרי חלב ותבשילים שונים.
גם העפצים הירוקים והרכים המתפתחים לעיתים בקצות הענפים אכילים בצעירותם.
ברפואה העממית המקומית משמשת המרווה בין היתר לכאבי בטן, שלשול, בחילות, שיעול והצטננות, וכן לשטיפה ולחיטוי חיצוני.
בערבית זכתה המרווה המשולשת לכינוי "מירמיה", שם הקשור במסורת המקומית למרים, אם ישו, ולסיפורים שבהם נחה לצד הצמח או השתמשה בעליו וזיכתה אותו בברכתה.