top of page
היי,
אני יתיר, בן 38, נשוי לעמיטל ואב לתאומים: קדם ומילוא.
מאז שאני זוכר את עצמי אני מלקט צמחי בר למאכל ולמרפא. מאז שאני זוכר את עצמי אני אוהב להתנסות בכל מה שניתן.
מאז שאני זוכר את עצמי אני מתעסק באוכל.
כילד, נהגתי להסתובב בשבילים מסתוריים, מחוץ לקיבוץ בו גדלתי. הטבע סיפק לי מפלט מהמולת היום-יום, והשרה עלי רוגע ונינוחות. בהדרגה למדתי שהטבע יודע לספק לנו את כל צרכינו הרגשיים, הרוחניים והגשמיים כאחד.
אחרי שירותי הצבאי יצאתי למסע של חיפוש. המסע, שהחל עם שבטים שונים באפריקה המשוונית ועבר גם בהר הנגב וברמת הגולן, הפגיש אותי עם מסורות קדומות, טעמים מגוונים ומראות עוצרי נשימה.
במסעותי בארץ ובעולם גיליתי דבר מעניין: כל תרבויות העולם הן בבואה של המרחב בו התפתחו. לצמחי הבר ולמיני התרבות המקומיים המשולבים בתרבות הקולינרית המקומית - יש חלק חשוב בעיצוב זהותם של בני התרבות הללו.הליקוט הוא, אפוא, אמצעי פשוט, בסיסי וכמעט הכרחי של מי שרוצה לחוש מחובר לעצמו, לטבע שסביבו ולבני קהילתו.
מזה כעשר שנים אני חבר בקהילת המדריכים של שומרי הגן, ארגון המשמר ומלמד את הידע העתיק של תרבויות האדמה. בשירת השדה - שהיא בתי הראשונה, אני לומד ומלמד על אוכל בכלל ועל ליקוט של מזון בפרט כמרכיבים רבי עוצמה בעיצובה של תרבות מקומית, וכמקור ליצירת לשפה משותפת.
לומד לתואר שני בתכנית המחקרית של ביה"ס ללימודי סביבה ע"ש פורטר, שם אני חוקר את היחס שבין ערכי שמירת טבע לבין התרבות הקולינרית של ערביי ישראל, וזיקתה למרחב.
לרעיונות נוספים מפרי עטי הכנסו לבלוג שלי.
bottom of page