מבין מיני הציפורנית, זו כנראה השכיחה ביותר. הציפורנית המצרית צומחת לעיתים בפרטים בודדים, אך לרוב היא פורחת במרבדים הבולטים במיוחד בגוון הוורוד ארגמני שלהם, על רקע העשב הירוק שסביבה בשדות בור ובכרמי זיתים. הציפורנית המצרית מקדימה לנבוט ולפרוח, ומותאמת בשל כך לשטחים חקלאיים, שם היא משלימה את מחזור חייה לפני שהעיבוד החקלאי מדכא את צמיחתה.
מדובר בעשב חד שנתי, זקוף ומסועף. עלי הגביע בעלי גוון אדום-סגול כהה, ועלי הכותרת מעוטרים בשתי שיניים, הנפרשות מבסיסים לצדדים. בכך, הוא מזכיר במשהו מראה של שושבינה, העוטה שמלה ורודה, וידיה פשוטות לצידי גופה.
נוף הצמח מתנשא לגובה של כ-20 ס"מ. העלים נגדיים ומוארכים, והגביע שעיר. הפריחה מתחילה בראשית החורף, ונמשכת עד סוף אפריל.
שכיחה בחבל הים תיכוני, וגדלה בעיקר בעמקים ובשטחים מישוריים בחבל ההררי.