ה"חוביזה" הוא שמם הכולל של מינים שונים של צמחים המשתייכים למשפחת החלמיתיים, ובהם המעוג הכרתי, החלמית הגדולה והחלמית המצויה. השם העברי, חלמית –טומן בחובו את המילה לחם, בדומה לשם הערבי חוביזה. גם המעוג משמר את המינוח המקראי לעוגה או לדבר מאפה אחר (ראה, למשל, מלכים א', י"ז). ייתכן כי הסיבה לכך נעוצה בדמיון הרב שבין פירותיהם של המינים הללו לאותו לחם כפרי עגול שאותו נהגו לאפות בימי המקרא. כך-או כך – אצל הכפריים הערבים בגליל המערבי מהווה החוביזה מרכיב חשוב בתזונה, והם נוהגים להכין ממנו קציצות, חביתות ירק, תבשילי עלים (כתחליף לתרד) ועוד. עלי הצמח וגבעוליו עשירים במוצילגים; סיבים תזונתיים מסיסים המעניקים להם מרקם חלק-קטיפתי לאחר הבישול. מוצילגים אלה ידועים כבעלי השפעה מיטיבה על מערכת העיכול, ומתאימים במיוחד לטיפול בצרבות ובכיבים – גם הודות לציפוי הדמוי ג'לטיני שהם מרפדים בו את דפנות המערכת.
החוביזה גדלה בכתמים נרחבים על-גבי קרקעות מופרעות, עשירות בחנקן, בצידי דרכים ובמקומות ישוב. בעונה זו ניתן ללקט עלי חוביזה בגודל בינוני (על הגדולים ביותר מומלץ לוותר – מרקמם סיבי וקשה), ולהשתמש בהם להכנת קציצות, גלילות ממולאות ותבשילי עלים - כתחליף לתרד.