מליסה רפואית
מליסה רפואית
Melissa officinalis
שפתניים
שם עברי
שם מדעי
שם בערבית
משפחה
תאור מורפולוגי, זיהוי ותכונות
על שפת הנחל, לצידם של הפטל הקדוש, הנענע המשובלת, כרפס הביצות וגרגיר הנחלים, צומחת גם המליסה הרפואית. נכון, גם היא ניחנה בניחוח לימוני עדין ומשכר, אבל סגולותיו המופלאות של הציטראל הן רק סיבה אחת, מיני רבות, ללכת ולחפש אותה.
המליסה היא צמח עשבוני רב שנתי, חובב בתי גידול לחים, הנפוץ לאורך אפיקי הנחלים בחבליה הים תיכוניים של ארץ ישראל. עליה נגדיים, שעירים מעט, ביציים, פניהם קמוטים, ושפתם משוננת בשיניים עגלגלות. הגבעול, כמו ברבים מבני המשפחה - הוא בעל חתך מרובע. הפריחה קיצית, שפתנית, ומופיעה בגווני לבן, וורוד וסגול. עין לא מיומנת עשויה לטעות ולחשוב שמדובר בנענע, אבל הריח אינו מותיר מקום לספק: ניחוח העלים לימוני עדין, וזהו סימן היכר בולט ומובהק. מקור שמו הלועזי של הצמח הוא בשורש הלטיני , שפירושו - דבש. ניחוח העלים והפרחים מושך אליו את דבורת הדבש, ויש האומרים שדבש דבורים טהור המופק מדבורים ששיחרו את פרחי המליסה - משובח במיוחד.
שימושים, ערכים תזונתיים ומידע נוסף
המליסה איננה מופיעה בשמה במקורות ישראל, אבל קריספיל מפנה לכתביו של ברוך צ'יזיק, חוקר צמחי ארץ ישראל, הגורס כי בספרות התלמודית מכונה הצמח בשם סימלק. הרמב"ם מכנה אותה "ירק עשב-אתרוגי", הואיל וריחו מזכיר את ריחה של קליפת האתרוג. הרמב"ם מגדיל לעשות, ומתאר את סגולות המרפא של המליסה. ברפואת הצמחים המסורתית משמשת המליסה לטיפול במגוון רחב של בעיות רפואיות. ראשית, הצמח נחשב לצמח מרגיע, המסייע בטיפול בעקות נפשיות שונות כחרדה, דיכאון ואי שקט. הוא משרה שינה נינוחה בילדים, בתינוקות ובמבוגרים, ומסייע בטיפול בכאבי ראש הנובעים מחרדה, מתח ועצבים. הצמח נחשב קרמינטיבי עדין, ומסייע לטיפול בכאבי בטן הנגרמים ממתח נפשי, ובהסדרת פעילות מערכת העיכול. חליטת עלי מליסה מרגיעה, ובה בעת מרוממת את הנפש.
אמנם, הזנים התרבותיים של המליסה עשירים יותר בארומות, אך הארומה הלימונית המעודנת מופיעה גם בעלי מין הבר של הצמח, ומעניקה את הניחוח הלימוני אתרוגי העדין שלה לתבשילים ולמרקים.
