צבר מצוי הוא שיח סוקולנטי גדול ממשפחת הצבריים, שמוצאו במקסיקו והגיע לאזורנו לאחר גילוי אמריקה. בישראל הוא נפוץ מאוד סביב יישובים, בוסתנים נטושים, גבולות חלקות ושרידי כפרים.

החלקים השטוחים והבשרניים המכונים בדרך כלל "עלי הצבר" הם למעשה פרקי גבעול שעברו התמחות לפוטוסינתזה ולאגירת מים. צורתם אליפטית עד ביצנית הפוכה, והם מחוברים זה לזה במפרקים.

העלים האמיתיים זעירים מאוד, צרים ודמויי מרצע, ומופיעים לזמן קצר בלבד על פרקים צעירים לפני שהם נושרים.

על פני הגבעולים מפוזרות אראולות, כריות קטנות שמהן מתפתחים ניצנים, קוצים ובעיקר גלוכידים: זיפים זעירים וקוצניים הניתקים בקלות וננעצים בעור.

הפרחים גדולים ומופיעים בשולי הפרקים הבוגרים. צבעם בדרך כלל צהוב עד כתום.

לאחר ההאבקה מתפתח פרי בשרני, ביצני עד מוארך, שצבעו בהבשלה משתנה בין צהוב, כתום, אדום וסגול בהתאם לזן. גם קליפת הפרי נושאת גלוכידים זעירים.