שחליל שרוע
שחליל שרוע
Coronopus squamatus
רג'ל אל ערב
מצליבים
שם עברי
שם מדעי
שם בערבית
משפחה
תאור מורפולוגי, זיהוי ותכונות
עשב חד שנתי, ולעתים – דו שנתי. העלים והגבעולים קרחים, הגבעול בשרני. כל הגבעולים יוצאים מבסיס השושנת, ולרוב הם שרועים על הקרקע, אך לעתים צומחים לגובה של עד 20 ס"מ מעל לקרקע. העלים בגדלים שונים (5-25 ס"מ), ומצויידים בפטוטרת רחבה ושטוחה הנושאת טרף גזור-מנוצה שאונותיו תמימות או שסועות באופן לא אחיד, כך שלכל עלה מראה שונה במקצת משל חבריו. מראה העלה מזכיר לעתים את טביעת רגלו של העורב, ומכאן שמותיו בערבית (רג'ל אל ערב) ובלטינית (coronopus = רגל העורב). הפרחים מצליבים קטנים ולבנים, המתרכזים על פי רוב במרכז השושנת. הפרי הוא תרמילון קטן, המורכב משתי מגורות שבכל אחת מהן זרע בודד, עגול וקטן, שצבעו נע מצהוב בהיר לחום. על גבי התרמיל, מצידו החיצוני, מופיעות גבשושיות קטנות הנראות כקשקשקים.
שימושים, ערכים תזונתיים ומידע נוסף
אלתמימי, רופא מוסלמי שפעל בירושלים במאה ה-10 לספה"נ, מתייחס לצמח בכתביו: "רג'ל אלע'ראב מקום צמיחתו במקצת נחלות ירושלים, בנחלה הנמצאת ממזרח לירושלים לצד הדרך. והוא צומח בגובה "שבר" או שניים ומחצית מעלהו [צבעו] ירוק חזק , הנוטה בירקותו לשחור וכל עלה מעלהו מחורץ בשסע, מהם יתפצלו באמצע אורכם שלושה עלים דקיקים. ובמרכז העלה הגבוה ביותר, והעלים הסמוכים קצרים ממנו, כמו אצבעות עורב". עוד כותב אלתמימי כי טעמו של הצמח חריף, ושחיקת העלה גורמת לשינוי צבעו ללבן. "אנשי ירושלים", ממשיך אלתמימי, "מבשלים אותו בשמן אנפאק (שמן זית המופק מזיתי בוסר) ובמלח והוא היה מועיל להם לכאבי גב, ירכיים וארכובות (ברכיים)".
העלים נאכלים טריים או לאחר בישול, וטעמם מצליבי וחריף. החריפות גוברת במהלך הלעיסה.
השורש שיפודי ומעובה, ונאכל אף הוא.
