אהל הגבישים משתייך למשפחת החיעדיים, משפחה הכוללת מינים רבים של צמחים סוקולנטיים, שאברי הנוף שלהם מכילים רקמות האוגרות מים. תכונה זו מעניקה לצמח מרקם בשרני, פריכות, עסיסיות ועמידות גבוהה לתנאי יובש.

עלי וגבעולי הצמח מכוסים שלפוחיות שקופות ועבות, הנדמות למתבונן כטיפות קרח זעירות או כטל שקפא. השלפוחיות הן תאים אפידרמליים מיוחדים האוגרים מים ומלחים בריכוז גבוה, ובכך מסייעים לצמח להתמודד עם המליחות האופיינית לבית גידולו. הן גם מעניקות לפני הצמח את המראה המנצנץ שהעניק לו את שמו.

העלים בשרניים ושטוחים, בניגוד לעליו הגליליים של אהל מצוי. העלים התחתונים נגדיים ונישאים על פטוטרות, ואילו העליונים מסורגים ויושבים. צורתם ביצנית הפוכה עד דמוית מרית.

הפרחים לבנים ובעלי מספר רב של איברים צרים המעניקים להם מראה כוכבי. לקראת סוף העונה עשויים חלקי הצמח לקבל גוונים אדמדמים.

אהל הגבישים הוא צמח אופייני לחגורת הרסס של חוף הים. הוא גדל על מדרונות וקירות כורכר, בקרקעות מלוחות ובמקומות החשופים לרוחות ולרסס מי הים, ולעיתים יוצר כתמים צפופים.