ינבוט השדה
ינבוט השדה
Prosopis farcta
קטניות
שם עברי
שם מדעי
שם בערבית
משפחה
תאור מורפולוגי, זיהוי ותכונות
"ינבוט השדה () הוא מין בתת-משפחת המימוזיים, המהווה מטרד בלתי פוסק עבור החקלאות המקומית. על פי ההגדרה הבוטנית &;המקובלת מדובר בבן-שיח או בעשב רב-שנתי, אך יש הגורסים כי מדובר בכלל בעץ תת-קרקעי, הואיל ומערכת השורשים המסועפת שלו מגיעה לעומקים עצומים, והנוף הנראה לעין הוא, הלכה למעשה, שולי צמרתו. בשל המנגנון הזה - הינבוט נפוץ כ"עשב שוטה" בכל רחבי המזרח התיכון וסגולות המרפא שלו מוכרות היטב ברפואה המסורתית המקומית – ולאחרונה, הודות למחקרים מדעיים תקפים - אף ברפואה המערבית המודרנית.
שימושים, ערכים תזונתיים ומידע נוסף
מבחינה הרבליסטית-קלינית – הפרי, המכיל פוליפנולים מקבוצות הפלבנואידים והאיזופלבנואידים, משרה תגובה אנטי דלקתית ואנטי ספטית בשימוש חיצוני ופנימי כאחד. בנוסף נמצא כי למרכיבים שונים בצמח יעילות גבוהה במיוחד בהגנה על הכבד, בהורדת כולסטרול ובמחלת הסכרת.
ללא הזרעים, ערכיו התזונתיים של הפרי זניחים, אך ראוי לציין כי הזרעים, הנאכלים טריים בעודם צעירים או לאחר בישול כשהם בוגרים וקשים, מכילים ריכוזי חלבון גבוהים ככל קטנית אחרת.
על פי המסורת, פירותיו של הינבוט נאכלים על ידי הבדואים כשהם טריים, לאחר בישול ממושך המוציא מהם את הטנינים העפיצים-מרירים. אני משתמש בהם דווקא כשהם יבשים; עם בוא הסתיו אני יוצא ללקט תרמילים חומים ויבשים של ינבוט השדה. פתיחת התרמילים חושפת ציפה בעלת מרקם ספוגי וניחוח אופייני אדמתי-פטרייתי: משהו בין פטריית שיטאקי לפורצ'יני.