top of page
כלך מצוי

כלך מצוי

כלך מצוי

Ferula communis

כַּלְח'

סוככיים

שם עברי

שם מדעי

שם בערבית

משפחה

תאור מורפולוגי, זיהוי ותכונות

עשב רב-שנתי תמיר ובולט בנוף. העלים גדולים למדי, מנוצים לאונות נימיות דקות, בדומה לעלי השומר. בסיס העלים מצוייד בבסיסם נדן העוטף את הגבעול. הגבעול עצמו עבה וספוגי, מזכיר מעט שעם. הצמח רעיל בעיקר לצאן ולבקר, ולכן – הוא משגשג בשדות מרעה, כי הבהמות בוחרות לאכול את "מתחריו". לפעמים עוקרים הרועים את הכלך במטרה להגן על המקנה שלהם, וכן על מנת לאפשר שגשוגם של מינים מזינים ובריאים, תחתיו.
ניתן להבחין בקלות בין שומר לכלך, באמצעות חוש הריח. לשומר ריח אניסי מובהק, לכלך – עלים חסרי ריח או שהם בעלי ריח כימי חריף.
הפריחה סוככית צהובה ומרשימה.
הכלך המצוי גדל בשדות-בור ובשטחי מרעה. נפוץ בצפון הארץ ומרכזה, בעיקר בבתות ספר ובחלקים יבשים וחשופים בחבל הים-תיכוני, וכן בדרום הר חברון ובצפון הנגב.הוא שכיח במיוחד במזרח הגליל, במורדות המערביים של הגולן, בגלבוע ובדרום הר חברון.
התפרחות הסגורות בלבד נאכלות, ונחשבות מעדן בקרב מלקטים פלסטינים.
על שורשי הכלך שכיחה פטריה הגדלה בשיתוף מיקוריטי עמו - אוזנית הכלך.

שימושים, ערכים תזונתיים ומידע נוסף

מספרים, שמטה הקסמים שבאמצעותו ניתן ניצוץ האש לידי האדם, היה קנה יבש של כלך. רקמתו הספוגית של הכלך היבש שומרת על הניצוץ לאורך זמן רב, ואפילו בימי הפלמ"ח, בשיעורי השדאות, למדו הלוחמים להעתיק את האש ממקום למקום באמצעותו. בחוג הנוער של "שומרי הגן" ניצלנו פעם את הידע הזה, ועלה בידינו להעתיק אש ממקום אחד למשנהו באמצעות מקל יבש של כלך. את התפרחות הסגורות, הארוזות עלי עטיף גדולים, ניתן ללקט בראשית האביב, בחודשים פברואר ומרץ, ולעתים, בשנים גשומות במיוחד כמו זו הנוכחית - אף בתחילת אפריל.

יש לאסוף תפרחות סגורות בלבד, ולהסיר בקפדנות כל עלה וגבעולון. בתוך המעטפת מצפה הפתעה: תפרחת קטנה דמוית ברוקולי. את התפרחות הללו, שהערבים מכנים "ביצי הכלך", ניתן להקפיץ קלות במחבת במעט שמן זית, ולשדך לחביתה, לסלטים, לתבשילים ולמוקפצים.

צבע הפריחה

מרקם העלים

צורת העלים

בית הגידול

צורת חיים

ריח העלים

עונה לליקוט

צהוב

קרח

גזור

בתות ספר, מעזבות, בתי גידול מופרים, ים תיכוני, ספר המדבר

עשבוני רב שנתי

ללא, ריח לא נעים

אביב, חורף

לקריאה  נוספת בבלוג:

מתכונים