top of page
רקפת מצויה

רקפת מצויה

רקפת מצויה

Cyclamen persicum

זעמטוט

רקפתיים

שם עברי

שם מדעי

שם בערבית

משפחה

תאור מורפולוגי, זיהוי ותכונות

את הרקפת איש לא יתקשה לזהות כבר בשלביה צמיחתה הראשונים. עליה היפים, בעלי צורת הלב, והמעוטרים בשלל שרטוטים גיאומטריים סימטריים ומרהיבים שנראים כאילו נלקחו מתוך עדשת הקליידוסקופ - מוכרים לכל ילד וילדה בישראל.

העיטורים היפים הללו חוזרים על עצמם בכל העלים של אותו הפרט, אך בפרטים שלידו יימצאו דגמים שונים, המעידים על השונות הגנטית בין הפרטים.

עלי הרקפת יוצאים מתוך פקעת, שהיא גבעול מעובה בעל צורה פחוסה. הפקעת, האוגרת עבור הצמח את חומרי התשמורת שישמשו אותו בשלבי ההנצה הראשונים, חבוייה מתחת לפני הקרקע.

שימושים, ערכים תזונתיים ומידע נוסף

כדי להגן על עצמה מטריפה, הפקעת מכילה מספר חומרים רעילים מקבוצת הסאפונינים, ובהם הרעל הנודע לשימצה, ציקלמין (הקרוי על שמה הלטיני של הרקפת). חומרים אלה, המסוגלים לגרום להרעלה קשה ולהוביל להמוליזה (פירוק של כדוריות הדם האדומות) ולפגיעה עצבית קשה, אינם מונעים מהחזירים לאכול אותן. אלה - נוברים בעפר בכדי להוציא את הפקעות בשלמותן, ונוגסים בהן בתאווה.

ברפואת הצמחים המערבית נעשה שימוש בתרסיס מאבקת הפקעות המיובשות להקלה על דלקות בדרכי הנשימה העליונות. אין לעשות בה שימוש פנימי, מחשש להרעלה.


כך או כך, עלי הרקפת, לאחר חליטה קצרה, אינם רעילים, ואין חשש להרעלה כתוצאה מאכילתם. טעמם של העלים ושל פטוטרתם חמצמץ, מרקמם יציב ועסיסי, ושתי התכונות הללו הופכות את עלי הרקפת לירק נפלא למילוי.


קריספיל (ילקוט הצמחים) אסף מגוון גדול של כינויים עממיים שניתנו לרקפת בשפה הערבית. המקובל מהם על תושבי האזור בו אני מתגורר הוא הכינוי "זעמטוט". אמנה מכפר קרע ומנאל מאום אל פחם ממלאות אותו באורז ובהרט, עם או בלי בשר, ומבשלות במים עם הרבה מיץ לימון. המתכון שאציע כאן היום הוא גירסה טבעונית, עם אינטרפרטציה אישית שלי לממולאים המקוריים שפגשתי באזור. מה שבטוח - הם טעימים.

צבע הפריחה

מרקם העלים

צורת העלים

בית הגידול

צורת חיים

ריח העלים

עונה לליקוט

חלק, קרח

לבוב

חורש ים תיכוני

גיאופיט

ללא

חורף

לקריאה  נוספת בבלוג: