שלשי רגלני
שלשי רגלני
Trianthema portulacastrum
חיעדיים
שם עברי
שם מדעי
שם בערבית
משפחה
תאור מורפולוגי, זיהוי ותכונות
לא, זו לא ריג'לה. לא, זה גם לא גרגיר. מדובר בשלשי רגלני (Trianthema portulacastrum), בן משפחת החיעדיים. מדובר בעשב בר בעל עלים שעירים ומעט בשרניים, שנופו משתרע באופן היוצר כתם ירוק כהה רענן על פני האדמה. גבעוליו רכים וצבעם חום-אדמדם. העלים נגדיים, אך אינם שווים בגודלם; במפרק הגבעול מופיע עלה קטן, ומולו עלה מעט גדול יותר. העלים בשרניים, מבריקים, בעלי צורת ביצה ושפתם תמימה. צדו התחתון של העלה מכוסה שערות דקיקות המשוות לו גוון ירוק בהיר.
את השלשי ניתן למצוא אותו בימים אלה בשולי שדות ובגינות מושקות בחבלים הים תיכוניים של ארצנו - והחקלאים יודו לכם אם תנכשו אותו משדותיהם. מבחינה קולינרית הוא מזכיר מעט במרקמו ובטעמו את בן דודו, התרד הניוזילנדי, ומעט פחות מזה את מיודענו הנפלא, אהל הגבישים.
יש ללקט רק עלים וגבעולים צעירים (הגבעולים הבוגרים סיביים ומעוצים). רצוי ללקט את הצמח רק בגינות ובגנים הנמנעים משימוש בחומרי הדברה.
שימושים, ערכים תזונתיים ומידע נוסף
עליו וגבעוליו הצעירים נאכלים כשהם טריים בעיקר בהודו, פקיסטן ואפריקה. בהודו משמש הצמח לטיפול בבעיות עור, עיכול, נשימה, וכליות, וכן לשיפור זרימת הדם בכלי דם פריפריאליים. הצמח עשיר מאוד בחלבון ובסיבים תזונתיים, ומכיל כמויות גדולות של ברזל ואשלגן. גם הסידן מצוי בו, אך במידה פחותה, והוא מסונתז בצמח למלח של חומצה אוקסלית - דבר הקשה על ספיגתו. הוא עשיר במיוחד בריבופלאבין, ויטמין B1 החיוני מאוד לתהליכים מטבולים שונים, ומשפיע על צמיחת השיער והציפורניים.
הצמח הוא גם מקור לא אכזב לויטמין A (כבטא קרוטן), ולנוגדי חיצון שונים. יחד עם זאת - מכיל השלשי גם מספר אלקלואידים, ועשוי לספוג ולאגור ברקמתו גם מתכות כבדות, במידה שאלה מצויות בקרקע. אני ממליץ לאכול אותו לאחר בישול או הקפצה - בשל הימצאות גבישי קלציום אוקסלט בעלווה (בדומה לתרד ניו-זילנדי). יחד עם זאת - כבר גיליתי שיש אנשים שאוכלים ממנו טרי ולא סובלים מהתחושה המעקצצת.