אתמול (שוב) למדתי את סודה הגדול של האדמה.
בבוקר, רגע לפני שהגיעו משתתפי קורס הליקוט השנתי שלי לשטח הסיור - פרסתי יחד עם העוזרת הנפלאה שלי, תמר, את מטבח השטח. הנחתי סיר של מים על האש ויצאתי לחפש צמחים שיתאימו לחליטת בוקר. מצאתי עצמי פוסע בשבילי חזירים, בעובי היער, בלב סבך של מטפסים קוצניים - ולא מצאתי את מבוקשי. חזרתי נואש לתמר ואמרתי לה: "טוב, תשתמשי בנענע הקנויה, זה מה יש".
באותו בוקר שתינו חליטה מעלי נענע קנויים. זה קצת ביאס אותי, משתי סיבות: האחת - אני משתדל שלא לעשות זאת, ולהתבסס רק על צמחי חליטה מקומיים הגדלים בר, כדי להתחבר "על הבוקר" למתנות האדמה. השנייה: ממש רציתי את הנענע הזו לאחת המנות שתיכננתי לבשל עם משתתפי הסיור באותו היום.
בתום הסיור - המשתתפים בקורס, שכבר מתורגלים בכך - ניגשו לעבודה:
כמעט באופן אוטומטי התחלקו לצוותים והחלו לעבוד: לקצוץ, להקפיץ, לקלות, לטגן, לבשל. מטבח השטח כמרקחה - זו יצירה מוזיקלית עשירה באינסטרומנטים שאני מאוד אוהב להאזין לה, ומשתדל להתערב בה כמה שפחות.
פתאום הופיעה לפני אחת התלמידות, ושאלה אותי היכן יש נענע, "כי רשום במתכון שצריך". נזכרתי באירוע מהבוקר, ואז הבזיק במוחי רעיון: נענע אין, אבל זוטה,עשירה במנטול מתקתק ועדין - יש ויש. "אלך לחפש לך זוטה" - אמרתי, תוך שאני זוכר שבבוקר חיפשתי שעות אחריה - ולא מצאתי. ניגשתי אל השביל המטפס אל תוך החורש, ולאחר טיפוס של כעשרה מטרים החלטתי לסטות ממנו מעט - ולחפש את מבוקשי במקום אחר. עצמתי את עיני וביקשתי לראות היכן נמצאת הזוטה שאני כה זקוק לה. מיד חילחלה לליבי תחושה ברורה מאוד: אני יודע בדיוק לאן ללכת. הרגשתי בכל תא ותא בגופי את הכיוון.
פניתי שמאלה, לתוך שיח אלה צפוף. לאחר כמה שניות של זחילה תוך פילוס דרכי בתוכו - הגעתי לקרחת יער קטנה. ניצב שם סלע גיר ענק, שבין חגוויו העמוקים הסתתרו עשרות שיחים שופעים, טריים ועסיסיים של זוטה. זו היתה האינטואציה החזקה שלי, שהובילה אותי אליה. היא תמיד באה כשאני זקוק לה האינטואיציה הזאת, ואף פעם לא מאכזבת. אז למה אנחנו, הגברים, מתעקשים לסרב לה כל כך הרבה פעמים - גם כשהיא כל כך ברורה ועצמתית?
נשארתי איתה עוד רגע קט, הודיתי לה מעומק ליבי, ואז קטפתי מעט עלי זוטה טריים והבאתי לתלמידה המאושרת.
הסיפור הזה מהדהד בי כעת שוב, כי בעוד זמן קצר אני צפוי להפוך לאבא - והבלבול והפחד מהצפוי לבוא משתקים אותי לפעמים. אבל - כאשר אני נכנע לתחושות הבטן - הכל נראה ברור ופשוט יותר. האינטואיציה שלנו היא כלי חזק ועצמתי - שמאפשר לנו לדעת המון דברים על עצמנו: לאן ללכת, מתי לעצור, מה התמהיל הנכון שבין קריירה, זוגיות ומשפחה ועוד...
אני מאחל לעצמי להיות ער ופתוח ליכולות האינטואיטיביות הגלומות בי, כלקט, כמחנך ובקרוב מאוד גם כאב לילדים.
מעט על הזוטה
ומה באשר לזוטה? זוטה לבנה נמנית על בני משפחת השפתניים. היא גדלה בר בארץ ישראל ובכל מרחב הלבנט ומאכלסת בתי גידול סלעיים בחבל הים-תיכוני. לזוטה פרחים שפתניים קטנים שצבעם לבן, והיא פורחת מחודש יוני ועד ספטמבר. צמח הזוטה הלבנה הוא בעל ארומה מאד מיוחדת ולכן זוטה לבנה היא צמח מומלץ להכנת תה משובח. זה הזמן לצאת וללקט ממנה, בעדינות רבה. חמישה-שישה עלים יספיקו לכוס תה זוטה מופלא ועשיר בטעם. עלי הזוטה מתאימים גם לתיבול סלטים טריים ותבשילים שונים.
לזוטה תכונות תרפויטיות רבות וחשובות: מחקרים שונים שנערכו בין השנים 2010-2013 הראו כי למיצוי באלכוהול של העלים יש השפעה נוגדת דלק, וכי למיצוי מימי שלהם השפעה אנטי סרטנית (בייחוד על תאי המעי והשד), וכי יש לה יכולת לסייע במניעת היווצרות של כיבים. הזוטה מעולה לטיפול בכאבים ובמיחושים בדרכי העיכול ובחלל הבטן.
אזהרה אחת חשובה: הזוטה אינה מומלצת לצריכה בקרב נשים בהריון.