מרוות ירושלים

Salvia hierosolymitana

שם עברי

שם מדעי

אלסיינה\ ליסאן\ חופחף

שם בערבית

שפתניים

משפחה

תאור מורפולוגי, זיהוי ותכונות

הפלסטינים מכנים אותה אלסיינה או ליסאן את'ור. אצל הדרוזים היא נקראת חופחף. בעברית היא מכונה בשם הבוטני התקני שלה, אבל רבים שוגים, ומתרגמים את הכינוי העממי בערבית, וכך השתרשה במקומותינו טעות נפוצה: עליה הגדולים, הטעימים והמזינים של מרוות ירושלים, מכונים בטעות בשמו של מין אחר, שיש ספק לגבי הבטיחות שבאכילתו: לשון הפר.

טעויות נפוצות כאלה יש למכביר: את עלי הסלק המצוי, הגדל בר בישראל, אנחנו מכנים בטעות בשם "תרד הבר", למרות שהתרד שייך למין אחר. לעלי החלמית הגדולה, החלמית המצוייה והמעוג הכרתי – שלושה מינים קרובים אך שונים, אנחנו קוראים פשוט בשמם הערבי העממי: חוביזה, וכבר פגשתי אנשים שמכנים את הגדילן המצוי, צמח חד שנתי קוצני ממשפחת המורכבים, בשם "סרפד".

הטעויות הללו לא כל כך נוראיות, אבל במקרה של בלבול בין לשון הפר, צמח ממשפחת הזיפניים המכיל, לפי הספרות, חומרים הנקראים אלקלואידים פירוליזידניים, שיכולים, בשימוש ממושך, לפגוע בתפקוד הכבד, לבין מרוות ירושלים – צמח תמים למראה ונעים לבריות – הטעות עשוייה להיות גורלית.

האמת היא שקשה לבלבל ביניהם: ללשון הפר עלים צרים ומוארכים, צבעם ירוק בהיר הנוטה לגוון כחלחל, והם מכוסים זיפים דוקרניים שאינם נעימים למגע. למרוות ירושלים, מנגד – עלים רחבים יותר, צבעם ירוק מובהק וכהה יחסית, ולעורקיהם גוון אדמדם. מין אחר שאנשים מבלבלים בינו לבין מרוות ירושלים הוא הבוצין המפורץ, צמח ממשפחת הלועניתיים, שעלים מכוסים בשערות דקיקות בעלות מגע לבדי-מצמרר.

כאמור, מי שרוצה ללמוד כיצד לזהות בוודאות את עלי מרוות ירושלים, ילך לפי הכלל הפשוט הקובע ש"כשיש ספק אז אין ספק", וילקט את הצמח, בפעמים הראשונות, עם מישהו שכבר מכירו היטב. אמנם יש לצמח הזה כמה סימני זיהוי מובהקים, כבן משפחת השפתניים – גבעולו מרובע ופרחיו שפתניים – אבל אם הגעתם אליו בשלב הגבעול, ובודאי שבשלבי הפריחה – הרי שכנראה מצאתם צמח בוגר, שעליו לא יתאימו עוד לבישול. את המרווה הזו ניתן למצוא, החל מחודש דצמבר, ביערות ובחורשים בחבלים הים תיכוניים של ארצנו, ועוד לפניכן בשווקים, שם היא נמכרת גם כתוצרת חקלאית לכל דבר ועניין (ואולי עדיף שכך).

שימושים, ערכים תזונתיים ומידע נוסף

מרוות ירושלים משמשת להכנת מגוון סוגים של ממולאים ומאפים, וניתן אף להשתמש בעלים כבסיס לתבשיל עלים, בדומה לתרד – אך של ריכוז הטאנינים שהם – איני ממליץ לאכלם חיים. הם פשוט לא טעימים כך. בשונה ממינים אחרים של מרווה, כמו המרווה הריחנית, המשולשת והרפואית – למרוות ירושלים אין ארומה חזקה המאפיינת אותה, ובעצם טעמה, לאחר הבישול, עדין למדי. היתרון העיקרי שלה כירק עלים נובע מגודלם של עליה, ומהיציבות היחסית שלהם, הנשמרת גם לאחר חליטה קצרה.

המאפיין האחרון שציינתי הופך את המין הזה לירק עלים מושלם למילוי.

לילך

צבע הפריחה

מחוספס

מרקם העלים

ביצני

צורת העלים

חורש ים תיכוני

בית הגידול

עשבוני רב שנתי

צורת חיים

ללא

ריח העלים

דצמבר עד מאי

עונה לליקוט

מרקם העלים

סרטונים בנושא:

לקריאה  נוספת בבלוג:

מלאים באהבה: עלי בר למילוי

קראו בבלוג:

מלאים באהבה: עלי בר למילוי

מתכונים

באישור וברוח

כל הזכויות שמורות ליתיר שדה | ת.ד. 5061 פרדס חנה - כרכור | טלפון: 054-2248243 | YATIRSADE@GMAIL.COM