
פרסיון גדול
פרסיון גדול
Prasium majus
שפתניים
שם עברי
שם מדעי
שם בערבית
משפחה
תאור מורפולוגי, זיהוי ותכונות
פרסיון גדול הוא שיח או בן־שיח ירוק בחורף ממשפחת השפתניים, הגדל בעיקר בחורשים מוצלים וצפופים בחבל הים־תיכוני.
הגבעולים מסועפים ולעיתים נשענים על צמחים סמוכים, כך שהצמח עשוי לקבל מראה מטפס למחצה.
העלים נגדיים, פשוטים ונישאים על פטוטרות קצרות. טרף העלה ביצני עד מוארך, ירוק ומבריק, ושפתו משוננת בעדינות.
באביב מופיעים בחיקי העלים פרחים שפתניים לבנים עד לילכיים. הכותרת בולטת מתוך גביע ירוק, ולאחר הפריחה מתפתחים פירות כהים ומבריקים.
הצמח נשיר־קיץ במידה רבה. לקראת העונה היבשה הוא מאבד חלק גדול מעלוותו, והענפים האפורים והמעוצים נותרים חשופים עד להתחדשות העלווה עם הגשמים הראשונים.
פרסיון גדול אופייני לחורש ים־תיכוני מוצל, במיוחד בין שיחים ועצים צפופים.
שימושים, ערכים תזונתיים ומידע נוסף
העלים והענפים הצעירים נאכלים טריים או מבושלים. טעמם יוצא דופן בתוך משפחת השפתניים: במקום ארומה מנטולית או "זעתרית", הם בעלי טעם אדמתי־אגוזי עדין, שיש המתארים כאוממי, פטרייתי או כטעם של גרעיני חמנייה. בכרתים נאכל הצמח טרי בסלט, משולב במאפים ומבושל בשמן זית.
אני משתמש בעלים הטריים לתיבול עדין של סלטים, להכנת פסטו עם גרעיני חמנייה ולתיבול תבשילי פטריות ובשר. טעמו עדין מאוד ולכן הוא מתאים פחות למנות שבהן שולטים צמחים ארומטיים חזקים.



