פרסיון גדול

Prasium majus

שם עברי

שם מדעי

שם בערבית

שפתניים

משפחה

תאור מורפולוגי, זיהוי ותכונות

הפרסיון הגדול הוא שיח ממשפחת השפתניים, המאכלס חורשים צפופים ומוצלים בחבל הים תיכוני. הופעתו יותר שיחנית מזו של יתר השפתניים, אך הוא יכול להופיע גם כבן-שיח נמוך או כמטפס. עליו נגדיים, פטוטרתם קצרה, הטרף ביצי, משונן קלות כמשור. הצמח נשיר-קיץ; בסוף האביב הוא משלך את עליו, ומנופו נותרים רק ענפים אפורים, יבשים למראה, שעין בלתי מיומנת תחשוב אותם למתים. בבוא הגשמים הראשונים, מגיחים ניצני העלווה המתחדשת. עלים צעירים ורעננים מגיחים מתוכם, ומטמיעים סוכרים פשוטים, המשמשים כמטבע האנרגיה המשרת את הצמח לכל התהליכים המטבוליים הדרושים לו כדי לצמוח ולהתרבות. את האנרגיה האצורה בסוכר שייצר ושהצמח אינו זקוק לה באופן מיידי, הופך הצמח לתאית – שרשרת ארוכה של סוכרים, המאפשרת לצמח ליצור רקמה סיבית, שממנה עשויים ענפיו הצעירים. לאחר הפריחה והפרייה, נושרים העלים, אך הנוף החדש, המורכב מאותם סוכרים שהוטמעו ברקמתו במהלך העונה הגשומה – נותר כזכרון עמום מתפארתו של הצמח הירוק והרענן, שמאפיין את מופע החורף שלו. אם תרצו – זוהי קרן ההשקעות של הצמח הרב שנתי. ככל שנופו מסועף יותר בסוף העונה – כך יקל עליו לחדש את צמיחתו עם תחילתה של העונה הבאה. עלי הצמח הראשונים, שיגיחו מנופו היבש – הם הריבית. כשהם צומחים – הם מגדילים את שטח הפנים של הצמח, ומאפשרים לו להגדיל את נופו. ההשקעה של חלק מהסוכרים שייצרו העלים בנופו היבש של הצמח במופעו הקיצי – משיאה לו רווחים. היא מגדילה באופן משמעותי את כושר ייצור המזון שלו, ואת יכולתו לפרות ולהתרבות.

שימושים, ערכים תזונתיים ומידע נוסף

הפרסיון הוא צמח מאכל ותבלין מסקרן: הוא מציע לנו טעמים וארומות שאינם מאפיינים, בדרך כלל, ירקות טריים. כשאני נותן לתלמידי לטעום מעליו, הם מצפים לפגוש טעמים וארומות "שפתניים". משפחת השפתניים, המציעה לנו מנעד שלם של טעמים מוכרים, המופיעים בדרך כלל באזוב ובקורנית (זעתר), בנענע ובזוטה (מנטה), במליסה הרפואית (לימון או ליים), במרווה (ניחוח מרווה) ובבזיליקום (ריחניות מרירה) – מיוצגת על ידי חומרים ארומתיים רבים ומגוונים. הפרסיון שונה מכולם: הוא מציע טעם אדמתי-אגוזי מעודן, שיש שמגדירים אותו "אוממי", "פטרייתי" או "טעם של גרעיני חמניה". בכרתים, עלי הצמח וענפיו הצעירים נאכלים טריים בסלט. יש שנוהגים לשלב אותו במאפים, ויש שמבשלים אותו בשמן זית, שיטה נפוצה מאוד להכנת תבשילי עלים באגן הים התיכון. הצמח מצטיין במיוחד ברמות גבוהות של אלפא-טוקופרול (ויטמין E), וברמות גבוהות לא פחות של מטבוליטים משניים, הידועים אף הם כבעלי סגולות אנטי-אוקסידנטיות. במערב אגן הים התיכון נהגו להשתמש בצמח להגברת תפוקת השתן ולניקוי הכליות והשופכנים מאבנים ומדלקות בדרכי השתן, וכן כמשכך כאבים כללי.
אני משתמש בעלים הטריים לתיבול עדין של סלטים, להכנת פסטו על בסיס עלי פרסיון וגרעיני חמניה, המהווים יחד הרכב מנצח, ולתיבול של תבשילי פטריות ובשר. מדובר בתבלין עדין מאוד, שאינו מתאים לשילוב עם צמחים אורמטיים או עם מנות עזות טעם – מפני שאז טעמו מתפוגג ונעלם בתוכן.

לבן

צבע הפריחה

שעיר, קרח, מבריק

מרקם העלים

ביצני, משונן

צורת העלים

חורש ים תיכוני

בית הגידול

בן-שיח

צורת חיים

ריח פטרייתי, ריח אגוזי

ריח העלים

דצמבר עד מאי

עונה לליקוט

מרקם העלים

סרטונים בנושא:

לקריאה  נוספת בבלוג:

מתכונים

באישור וברוח

כל הזכויות שמורות ליתיר שדה | ת.ד. 5061 פרדס חנה - כרכור | טלפון: 054-2248243 | YATIRSADE@GMAIL.COM