זהות: לקוקיה כרתית ומורית גדולה.


שני צמחים דומים למראה.

דומים למדי.

הם קרובי משפחה: שניהם סוככיים.

לאחד פריחה מאוחרת יותר,

השני מקדים לפרוח.

האחד גדל בין סלעי הבזלת של צפון הגולן,

ובין חגבי הסלע הגירני של החורש ההררי הגבוה המאכלס את רכס החרמון. הצמח זקוק לאקלים קר במיוחד כדי שיוכל לשגשג, ולכן נמצא בגבהים של 1000 מטרים ויותר מעל לפני הים.

השני - מאכלס את החורש הים תיכוני הנמוך יותר, והוא נפוץ למדי בשאר אזורי הארץ.

אל האחד, אפילו העיזים והכבשים מסרבות להתקרב, וכאילו כישוף רובץ עליו - הוא נותר שלם בשטחי מרעה.

השני, נאכל בשקיקה על ידי יודעים סודו.

זהותו של צמח נקבעת על ידי מכלול של תכונות, המאפיינות אותו.

אחת מהן היא סביבת גידולו.

הוא בוחר לעצמו את חברת הצמחים המועדפת עליו, את תנאי הקרקע והאקלים המתאימים לו, ולפעמים רבות נזדקק לקונטקסט המרחבי כדי להבין מי הוא.

גם זהותו של אדם נקבעת על פי סביבת צמיחתו.

אדם מניח שדעותיו ואמונותיו, כמו גם העדפות הטעם שלו, נקבעות על ידו בלבד. הוא סבור שמוסיקה מסויימת אינה ערבה לאוזניו, או שמאכל מסויים אינו ערב לחכו, כיוון שהוא חש דחייה מאלה על רקע אובייקטיבי. אבל האמת היא מורכבת יותר: אנחנו מורכבים ממכלול רב היבטים של רעיונות הסובבים אותנו בבית הגידול שלנו. אנו יונקים את תפישותינו מהאדמה שסביבנו, ומכל מה שצומח מתוכה. הרחיקו ממני את בקונטקסט המרחבי, ולא תזהו אותי עוד.

להבנת האורגניזם והתנהגותו, אנחנו צריכים להרחיב את מבטנו אל הסביבה התומכת את צמיחתו.

להבנת דפוסי ההצבעה שלנו, העדפות הטעם שלנו וכדומה, אנחנו חייבים להבין, קודם כל, את שורשי הזהות שלנו, הנגזרים, במובנים רבים, מבית הגידול שבו צמחנו.


לעניין הליקוט: אם הצמח גדל בחורש ים תיכוני נמוך בגליל, בכרמל, ברמות מנשה, בשומרון או ביהודה, מדובר במורית גדולה.

המורית פורחת בימים אלה, וצבע התפרחת ירקרק חיוור עד לבן. זהו צמח דו-שנתי או רב-שנתי קירח, זקוף וגבוה. שכיח בצל-יער ובמעזבות מוצלות. שולט בכתמים. מספרים ששמו האנגלי, "צמח אלכסנדר", ניתן לו כיוון שערב לחכו של אלכסנדר מוקדון. בריטניה תמצאו אותו גם בגנים, שם הוא משמש לנוע ולמאכל.

העלים גזורים לאונות רחבות מעטות ומשוננות. העלים העליונים נגדיים.

שורשים צעירים וגבעולים צעירים נאכלים טריים או מבושלים בישול קצרצר. טעמו מתקתק, ומזכיר מעט סלרי, עם ארומה קלה של פרי הפיטנגו. הפרחים והעלים הצעירים נאכלים בסלט חי.


כמו בליקוט, כך גם בחיים: תבחרו נכון! טעות עלולה לעלות לכם ביוקר.

תמונת הלקוקיה צולמה על ידי פרופ' אבינועם דנין ז"ל, ונלקחה מהאתר "צמחיית ישראל ברשת."

התמונה השניה, של המורית, היא של עבדכם.


59 צפיות

באישור וברוח

כל הזכויות שמורות ליתיר שדה | ת.ד. 5061 פרדס חנה - כרכור | טלפון: 054-2248243 | YATIRSADE@GMAIL.COM