האיש שבתמונה נפטר לפני חודש וחצי, ויש מצב שאתם לא שמעתםן על כך מילה. ג'יימס לאבלוק נולד ב-26 ביולי 1919, ונפטר בדיוק 103 שנים מאוחר יותר, ב-26 ביולי 2022. לאבלוק היה אחד המדענים העצמאיים החשובים ביותר שפעלו כאן במהלך המאה ה-20. השכלתו הבסיסית היתה במדעי הרפואה, ומחקריו הראשונים, בשנות ה-40, עסקו ברפואה, בכימיה ובפיזיקה יישומית. בין היתר, הוא ערך ניסויים בגלי מיקרו, והצליח להחיות מכרסמים שטמפרטורת גופם צוננה ל-0-2 מעלות צלזיוס, על גבול נקודת הקיפאון, באמצעות המכשיר שפיתח. ממצאיו היוו את התשתית המדעית לפיתוחם של תנורי המיקרו-גל המוכרים לנו. בימי המרוץ לחלל, לאבלוק כבר נחשב למדען ולממציא פורץ דרך, ולכן - נשכר על ידי סוכנות החלל האמריקאית נסא"א - והיה שותף לפיתוח מכשירים וטכנולוגיות שישמשו את הסוכנות בתכנית המחקר הפלנטרית שלה, שאחד מיעדיה היה לאתר סימני חיים או אפשרות להיווצרות ספונטנית שלהם - מחוץ לכדור הארץ. במסגרת עבודתו בנסא"א - ניתח לאבלוק את ההרכב האטמוספרי של המאדים, כחלק ממחקר מקדים שבסיומו שיגרו האמריקאים למאדים את צמד הגשושיות ויקינג 1 ו-2, שבין משימות המחקר שלהן נכללו מספר ניסויים ביולוגיים, שלאבלוק היה שותף לתכנונם. בשעה שחקר את האטמוספירה של מאדים, כחלק מעבודתו בנסא"א, הבין לאבלוק עקרון בסיסי, שעתיד להפוך לתשתיתה התיאוריטית המרכזית של פריצת הדרך המדעית-תיאוריטית הגדולה ביותר, אך בה בעת גם השנוייה ביותר במחלוקת שלו: היפותיזת גאיה. עוד לפני יציאתה לדרך של תוכנית ויקינג, ידע לאבלוק לומר שחיפוש חיים על פני המאדים יהווה בזבוז משווע של משאבים. הוא הגיע למסקנה הזו מהשוואה שערך בין האטמוספירה הדינמית והעשירה מאוד בחמצן של כדור הארץ, לבין האטמוספירה העשירה בפחמן דו חמצני, והיציבה למדי, של המאדים. לאבלוק הגיע למסקנה שקיום חיים, ואפילו מיקרוסקופיים, על פני הפלנטה שלנו, מותיר את טביעות האצבע הברורות שלו באטמוספירה שלה. בהמשך הסיק שהאטמוספירה של כדור הארץ היא תוצר מובהק של פעילותה של הביוספירה: רוצה לומר - האטמוספירה משתנה ומעוצבת בהתאם לפעילותם של גורמים ביוטיים המתקיימים בתוכה. רוב מכריע של מדעני כדור הארץ נטו לזלזל בהיפותיזה שהציע לאבלוק, בטענה שאין שום אפשרות להוכיח באמצעות המתודולוגיה הרדוקציוניסטית, השולטת בעולם המדעי, את רעיונותיה. הם לא הכחישו את מה שהיה ידוע ממילא - שתמהיל ריכוזי החמצן, הפחמן הדו חמצני ותרכובות החנקן באטמוספירה הוא תוצר של פעילות ביולוגית, אבל הם, ברובם, לא היו מוכנים לקבל את הטענה המרכזית של לאבלוק, לפיה יש להתייחס לאטמוספירה ולביוספירה של כדור הארץ לא כאל שחקנים במערכת שהיא אנ-אורגנית במהותה, אלא כאל דבר מה הדומה יותר לאורגניזם חי ושלם, השואף ליצירת איזון ביו-גיאו-כימי מושלם לטובת כלל היצורים החיים המתקיימים בתוכו, בלי יוצא מן הכלל. ברבות השנים, ככל שתחום המחקר העוסק בניתוח מערכות מורכבות התפתח והלך, הצטברו עוד ועוד עדויות לכך שהאינטואיציה של לאבלוק, שפעל בתנאים של מחסור עצום בנתונים, בוודאי ביחס לאלה שיעמדו לרשות חוקרים שיבואו אחריו - מתחזקת והולכת - ככל שגופי הידע השונים צוברים נתונים, וככל שרשת האינטראקציות בין תחומי הידע השונים, נטווית ומסתעפת. תגלית נוספת, המיוחסת ללאבלוק, היא הגילוי של הנזקים שגורמים לקראת שנות חייו האחרונות, בגיל 99, נפרד לאבלוק מידידתו הקרובה, הפילוסופית מארי מידג'לי, שהיתה שותפה מלאה לרעיונות שניסח בהיפותיזת גאיה, ולביקורת שלו על הרדוקציוניזם הפופוליסטי והתאצ'ריסטי של סופרי מדע פופלארי כמו ריצ'ארד דוקינס, שבכישרונם הרב עלה בידם להתל בציבור הרחב וברוב הקהיליה המדעית, שנשבתה בקסמי המטתמטיקה האלנגנטיים אך השגויים למדי שלהם. שותפה חשובה נוספת לדרכו ולהגותו של לאבלוק, בשלבים מוקדמים יותר של המחקר שלו, היתה הבילוגית היהודיה אמריקאית, לין מרגוליס, שגם היא נתנה ביטוי לרעיונות שנתפסו על ידי דוקינס וחבריו ככפירה בעיקר. בשונה מהשערת גאיה - שרוב חוקרי מדעי כדור הארץ עדיין נוטים לבטלה, אין כיום שום ביולוג שמכבד את עצמו, שידבר שרה על מרגוליס ועל מחקריה. הגילוי המרכזי של מרגוליס, שיש לו השלכות עצומות לא רק על המחקר הביולוגי, אלא גם, ואולי בעיקר, על האפיסטמולוגיה של המדע המודרני, הוא זיהוי העובדה שהאברונים הפועלים בקרבם של יצורים חד תאיים בעלי גרעין מהווים התפתחות אבולוציונית של סימביוזה מוקדמת בין יצורים פרו-קריוטיים שונים. אם אפשר לפשט זאת למשפט אחד - אז ניתן לומר שהחיבור הרעיוני והקרבה האישית שלה ללאבלוק נבע מהכרתם המשותפת בכך ש"השלם הוא גדול מסך מרכיביו". בשנתיים האחרונות לחייו, לאבלוק היה עד לשגיאה הגדולה ביותר בתולדות המדע והרפואה, כשחזה בתגובת העולם למחלת הקורונה. בראיון שנערך עמו בחודשים הראשונים למגפה, לאבלוק נשמע מיואש ובוטה. הוא טען שיחסה של התקשורת ושל הקהילה המדעית לוירוס הקורונה, והצעדים האגרסיביים שנקטו ממשלות שונות בעולם בנסיון למנוע את התפשטותו, הם מעבר לכל פרופורציה הגיונית. "שינויי האקלים מסכנים את החיים על פני כדור הארץ יותר מכל מחלה שניתן להעלות על הדעת", אמר, והוסיף שהוא דווקא מוצא נחמה בנגיף שכאילו נשלח לכאן על ידי גאיה עצמה, והוא מסכן אותו ואת בני גילו, אך לא את הילדים ואת הצעירים שעתידם עוד לפניהם. התובנה הזו היא אולי תמצית רעיונותיו: הביוספירה היא מערכת הוליסטית, שפועלת כדי לשרת את הטוב המשותף של כלל מרכיביה הביוטיים, וההתערבות שלנו במהלכיה עלולה להיות הרת אסון, בעיקר עבורנו.
בראיון מאוחר יותר אמר בהומור הבריטי האופייני לו: "לי ולפלנטה שלנו יש משהו משותף – שנינו נמצאים בשלהי חיינו".
לאבלוק נפטר, כאמור, לפני כחודש וחצי, והוא הותיר אחריו מורשת מדעית ורוחנית עצומה. להתראות, חבר.