למצוא את הנישה שלך - בין חגווי הסלע

"כל הדברים היפים באמת

מתגלים בזמנם

האיטי, הבלתי מתחשב

האוהב

הפועם בקצבו של הלב"

(דניאלה ספקטור)

סקליגריה כרתית, צילום: ניצן אילסר

אני יושב לבדי ביער, עוטה על גופי חליפת סערה, והגשם אינו פוסק לרגע.

בין חגווי הסלע, תחת צילו של אלון מצוי אחד, אני זוכה להגנה נוספת. כילד, נהגתי לשבת כך שעות, ולבהות בסביבה.

כשאתה לבדך ביער, הזמן הוא אחר. לא עומד מלכת, אבל זורם בהרמוניה מושלמת, שבה משתלבות פעימות לבך עם אוושת הרוח ועם הלמות טיפות הגשם על דפנות הסלעים. לפעמים, אני יכול להשבע, ניתן אף לשמוע את שירתם של עשבי הבר - בשעת צמיחתם. ברגעים כאלה, כשהלב כולו אומר שירה, אתה יכול לדבר אל העצים, אל האבנים, אל האדמה הטובה ואל הצמחים שסביבך. זה בסדר. אתה לבד כאן, לכאורה לפחות. אף אחד לא ישמע אותך מדבר אליהם, ויזעיק את החבר'ה מהמחלקה הפסיכיאטרית שיבדקו מה לא בסדר אצלך.

ימים רבים לא כתבתי כאן על תחום העיסוק שלי. הרשתות החברתיות, הזירה בה אני מבקש להותיר חותם על עשייתי, לא תמיד משמשות למטרה הזו. אני מביט פנימה, אבל כותב החוצה. בבית החם, אחרי שמסתיימת סדנה, אני יושב עם כוס תה חם על המרפסת ומנסה לכתוב. לצאת אל העולם. לפרסם ברבים את מרכולתי. סיורי הליקוט הם הלחם והחמאה שלי, ואם העוקבים שלי לא ידעו שהן מתקיימות – איך יגיעו?

האמת היא שהם מגיעים. זו הנישה שלי. מתוכה אני משגשג גם כשהכל סביבי נראה אפל וקודר. את השמחה שבלב אל מול המראה משובב הנפש של יצורי היער הזה – איש לא יקח ממני. את החברים הרבים והנפלאים שמחבקים אותי כעת – איש לא ירחיק ממני. זו הגומחה שבחרתי לי, לתוכה אני מעמיק את שורשי, מתוכה אני יונק באמצעותם מים ומזון בשפע, הן לנפש והן לגוף.

סקליגריה כרתית. צילום: איתן דפני

חבר משכבר הימים זוקף את רעמתו הירוקה עד כמה שרק ניתן. אני מביט בו - והוא משיב אלי מבט. נראה שהוא חושב ומרגיש בדיוק כמוני. גם הוא ניזון מהנישה שבה בחר. רק בבואי לקראתה – אוכל לפגוש בו. התחרות בין יצורי היער האחרים כלל אינה נוגעת לו. כאן – בין סדקי הסלעים – הוא משגשג. כאן מצפים לו מים בשפע ומינרלים שמקורם הלא אכזב – סלע האם שבין סדקיו בחר להתיישב – יספק לו ככל שרק יחפוץ. הוא מוגן מהרוח, מטורפיו הרבים, ואולי גם מעצמו. לא בוער לו "לצאת אל העולם". הוא כאן, נוכח במלוא הדרו, מעמיק את שורשיו עוד ועוד, ונהנה מהחיים. הוא יפרח ויפרה, בעת המדוייקת לו, בלי להביט אנה ואנה ובלי לחשוב מה עושים שכניו ומכריו. הוא לא מחפש אישור ממקור חיצוני לחיזוק תחושת הערך העצמי שלו: לא קריאות התפעלות של מטיילים, לא התרגשות נלהבת של חובבי בוטניקה למראהו, ובוודאי שלא עדת לקטים אימתנית הקמה עליו לכלותו. הוא כאן, ומי שיגיע עד אליו, יזכה בשיעור חשוב: לא פופליזם זול, לא התייחסות למרחב הטבעי כאל רשימת מכולת שיש להספיק ולפגוש בה מספר רב ככל האפשר של מינים, לא! הוא כאן כדי לספר לכם סיפור. לרדת לעומקם של דברים, להתבונן לעומק, ומקרוב, באותם הדברים הנפלאים, הנשגבים מבינתכם, הנסתרים מעיניכם.

אולי זה מפני שהוא נחבא אל הכלים, בין סדקי הסלעים, כמוני,

אולי - בזכות טעמו והארומה הנפלאה שלו, המשלבת טעמי פטרוזיליה, גזר וזכרון דק של כוסברה, ואולי זה בכלל בגלל יופיו העדין והפשוט, שאינו מסנוור ואינו מתיימר.

התשובה אינה ברורה לי, אבל משום מה – העשב הפשוט הזה, שוכן מסלעות העונה לשם סקליגריה כרתית - מחייך אלי בימים האלה, מבין סדקי הסלעים בגליל, בכרמל, בשומרון וביהודה, וממש מתחנן שאקטוף מעט מעליו, או לפחות שאבחר, סןף כל סוף, להקדיש לו פרק בבלוג שלי.

סקליגריה כרתית - עשב למחשבה

הסקליגריה הכרתית, עשב נמוך ממשפחת הסוככיים המאפיין נישות לחות וחגווי סלעים בחורש הים תיכוני. נפוצה בכרמל, ביערות המרכז ובגליל. עליה הרענננים נאכלים טריים וטעמם מזכיר מעט פטרוזיליה ומכיל גם ארומה עדינה של כוסברה. העלים מזכירים בצורתם פטרוזיליה או כוסברה. העלים והגבעולים הצעירים נאכלים טריים או מבושלים, כתוספת לסלטים או כתיבול עדין לתבשילים שונים.

מחקרים על מינים אחרים מסוגה זיהו מגוון עצום של מטבוליטים משניים המסונתזים על ידי הצמח ובהם חומרים בעלי השפעה נוגדת חמצון, נוגדת דלקת ועוד.

שמו הלטיני והעברי של הצמח ניתן לו על ידי חוקר טבע בן המאה ה-19, שביקש להקדישו לזכרו של הרופא וחוקר הטבע יוזף קיסר סקליגר– שגם אני לא שמעתי עליו לפני שחיפשתי מידע על הצמח. סקליגר, כך מתברר, גילה את הפלטינה, או לפחות היה הראשון לתעד אותה בכתביו. בנו הוא יוליוס סקליגר – חוקר תלמוד ומתמטיקאי דגול, שהמציא את הספירה היוליאנית.

הסקליגריה נעימה לחך, שמה מתגלגל על הלשון (נסו להגיד "חרחבינה" ומיד אחר כך "סקליגריה" ותבינו לבד), וטעמיה נפלאים.

לשם שמירה על שגשוגו העתידי של הצמח יש לקטוף רק את חלקיו העליים, ולהשאיר את השורש בסדק הסלע שבתוכו התפתח. משם, יוכל להמשיך ולהתפתח, עד שבבוא האביב, יפרח ויפרה, כדרכם של שכניו הגדולים והבולטים ממנו.

אני קוטף כמה עלים יפים ורעננים של סקליגריה, קד לפניו קידה עמוקה, ובהודיה גדולה שם פעמי אל המטבח, לרקוח ממנו מטעמים נפלאים.

הנה שתי דוגמאות:

סלט פריקי עם חרחבינה וסקליגריה כרתית

סלט פריקי עם סקליגריה וחרחבינה

המרכיבים:

200 גרם פריקי (חיטה ירוקה מעושנת) 3 ליטר מים מסוננים פלפל ירוק חריף (לפי הטעם) 1 בצל סגול 1 חופן סקליגריה כרתית 1 חופן זוטה לבנה 1 חופן חרחבינה

לרוטב: 1 גביע יוגורט עזים 2 שיני שום 1 לימון מעט חרחבינה

אופן ההכנה:

ממחמים סיר בעל תחתית עבה. בוזקים שמן זית ומטגנים את הפריקי מעט. מוספים מים, ומכסים עם נייר אפייה או פרגמנט. מבשלים כ-17 דקות או עד שהנוזלים מתאדים. מורידים מהאש ומפזרים על מגש לצורך קירור. במקביל, בעזרת סכין חדה קוצצים את הבצל, פטרוזיליה, פלפל ירוק, נענע וחרחרבינה. הכנת היוגורט: מוסיפים מעט חרחרבינה, מגרדים את השום ואת קליפת הלימון וסוחטים מעט לימון. מוספים שמן זית, טורפים היטב בעזרת מטרפה ומכניסים למקרר. הרכבת הסלט: כשהפריקי קר, מוספים את כל המרכיבים הקצוצים ומטבלים בהמון שמן זית ומיץ לימון. (התוצאה שאמורה להתקבל היא סלט בגוונים דומיננטיים של ירוק). מעל מניחים כפית מהיוגורט.

ממרח עלי סקליגריה ושום משולש (סחוג ירוק מקומי)

סחוג מקומי מיוחד - על בסיס סקילגריה כרתית

2 כוסות עלי סקליגריה קצוצים

3 פלפל ירוק חריף

1 כוס עלי שום משולש, קצוצים

1/4 כוס שמן זית

מלח

כמון

חומץ

אופן ההכנה:

טוחנים את כל המרכיבים במעבד מזון, למעט החומץ, המלח והכמון. לאחר הטחינה, מעבירים לקערה, ומוסיפים את התבלינים, והחומץ בהדרגה, ובהתאם לטעמכם. תמיד אפשר לשחק עם הכמויות של כל אחד מהמרכיבים, עד שתגיעו לתוצאה הרצוייה מבחינתכם.

להצטרפות לסדנאות שלנו - לחצו כאן: