על תודעת השפע של גן העדן

ליקוט - לא מה שחשבתם

לפני כשנתיים, בעוד מילוא וקדם, ילדינו, מתפתחים לאטם ברחמה, השתתפנו אני וזוגתי בסדנה לזוגות צעירים שעורכת עמותת פעמונים. מתנדבי העמותה, אנשי ניהול וכלכלה בכירים, מייעצים בסדנאות הללו כיצד לנהל כראוי את משק הבית המשפחתי, הן בצד תכנון ההוצאות הן בצד הגדלת עוגת ההכנסות. העצות שקיבלנו בסדנה היו נפלאות, ותרמו לנו רבות בניהול משק הבית הקטן והצנוע שלנו – אבל לצד זאת, דבר אחד שנאמר לנו בסדנאות הללו נשמע לנו כבר אז מופרך ותמוה: "קחו בחשבון, שלידת ילד, כל שכן לידת תאומים – תהווה בור תקציבי עצום שעליכם להיערך לקראתו!". שמענו והקשינו על המרצה, בניסיון להבין למה כוונתו, וזה בתורו הסביר לנו שאנו צפויים לערוך מסע קניות של מוצרים שונים, בהיקף של כמה עשרות אלפי שקלים. "זה מתחיל בעגלה", אמר. "במקרה שלכם? עגלת תאומים". "ואח"כ כסאות בטיחות לרכב, סל-קלים, בגדים, נעליים, מיטות, צעצועים, בקבוקים ומוצצים -בקיצור – איך שלא תסובבו את זה – לידה היא עסק יקר".

המומים, ניסינו לשאול אותו האם באמת חייבים לרכוש את כל המוצרים הללו, והוא נסה לרדת לסף דעתנו אך ללא הצלחה יתירה. האיש הבין היטב איך מתנהל משק בית בעולם מוניטרי, אך לא היה מסוגל להכיל בתודעתו את האפשרות שקיימת גם שיטה כלכלית מקבילה, הגיונית מאוד, שבה מוצרים עוברים מיד ליד לאחר שימוש קצר, קודם שייצאו מכלל שימוש.

למותר לציין כי עוד קודם להולדת ילדינו, כבר הספיקה זוגתי הנפלאה "להתארגן" על רוב הציוד; את עגלת התאומים קיבלנו במתנה מזוג חברים שילדיהם התאומים הגיעו לגיל חמש ולא נזקקו לה יותר; סל-קלים קיבלנו במתנה מזוג אחר; את הבגדים אספנו ב"ויצו", או קיבלנו בחינם אנשים שביקשו למסור אותם דרך מיזם הפייסבוק המפואר "מעגל המתנות", שסיפק לנו גם מוצצים, בקבוקים, צעצועים ועוד מגוון עצום של מוצרים רב פעמיים. בחישוב מהיר – אכן חסכנו מעצמנו "בור כלכלי" עצום.

נמרוד וליאת - תלמידי קורס הליקוט השנתי, בפעולה

ככה אנחנו: מלקטים. את גיהנום הקניות המטורף של יום שישי השחור חסכנו לעצמנו, ורכשנו סלון נהדר בן שנתיים בסך הכל, יד שניה, בעלות של 1000 שח בלבד. את טירוף הקניות של סוף השנה, על שלל מבצעיו המפתים, אנחנו מנצלים לחידוש הבית: המוני אנשים סביבנו קונים מוצרים חדשים ללא סיבה אמיתית, ומוציאים לרחוב את הישנים. אנחנו נהנים מהם מאוד. מכונת הקפה שברשותי היא מהטובות בשוק. עלותה של מכונה חדשה כזו נאמדת בכמה אלפים טובים. לי היא עלתה בחיוך ולחיצת יד עם מנהל שהחליט להוציאה ממשרדו. כך גם התנור, הכירות ומייבש הכביסה. את המקרר, אני מודה, רכשנו כחדש – אבל גם זה רק מפני שהקודם שבק חיים ולא יכולנו להמתין עד שיימצא אחד במקומו.

בכל מקום אליו נלך יש שפע של הזדמנויות המאפשרות לנו לא רק להשיג ציוד בחינם או בזול, אלא גם לחזק את קשרינו עם הקהילה הנפלאה שסובבת אותנו.

תודעת השפע של גן העדן

אמנם אני חוקר את נושא הליקוט כבר שנים, מלמד אותו בקורסים, סדנאות והרצאות, כותב את הבלוג הזה ועוד, אבל מי שקצת מכיר אותנו יודע את האמת: האשה שלצדי – היא המומחית האמיתית לליקוט.

כשאני אומר את זה, אני לא מתכוון לליקוט במשמעותו הצרה. הלקט הוא לא רק אותו אתנו-בוטנאי חובב, המתבונן בצמחים ובשניה יודע לדלות ממגרות מוחו את כל הידע הרפואי והגסטרונומי שאסף אודותיהם. הליקוט - הוא לא רק הכרות עם צמחים ואיסוף שלהם למטרות שונות, או תחביב קולינרי טרנדי שעתיד להתחלף בנישה אחרת.

לקטות היא דרך חיים, שבה האדם בוחר להתקיים תוך ראיית ה"יש". אני קורא לזה "תודעת השפע של גן העדן": לחיות מתוך אמונה של ממש בכך שהשפע קיים סביבנו בכל פינה, וכל מה שעלינו לעשות הוא לדעת לממש אותו.

קוראי הקבועים וודאי ירימו עכשיו גבה (או שתיים), וישאלו את עצמם אם יתיר השתגע. הרי הרעיון שאני מציע כאן הוא התכתבות קרובה עם השיח הניו-אייג'י הפוסט-מודרניסטי השנוא עלי כל כך. הטענה שקיים שפע ושצריך לדעת לממשו עלולה להתפרש כלעג לרש, פשוטו כמשמעו. היא מצדיקה נישול אוכלוסיות ילידיות מקניינן תוך ניצולו על ידי המערב השבע והעשיר בה בשעה שהיא מבטיחה הבטחות כוזבות לציבור חסידיה הפתאים, שהנה – אם רק יעצמו לרגע את עיניהם וידמיינו את עצמם יושבים על שפת בריכת השחייה הפרטית שלהם בוילה בקיסריה, מיד תצמח סביבם הוי"לה החלומית. הלוא הסיסמה הזו, "לממש את היש", תמיד היתה עבורי נורת אזהרה שבאה לציין איזו התקהלות כיתתית תחת איזה גורו שקורא לחסידיו לחיות חיים פשוטים ככל האפשר, כשהוא עצמו נוסע ברולס-רויס ובמטוסו הפרטי ממקום למקום, שורף דלקים מאובנים בכמויות וחי חיי מותרות תוך ניקור עיניהם של סובביו השוטים.

אז לא, לא זאת כוונתי. החיים ב"תודעת השפע של גן העדן" אינם מתעלמים מחיי העוני, הדלות והחורבן שגוזר המערב השבע והעשיר על האוכלוסיות הילידיות המנושלות שבמזרח. הם לא קוראים לכל אדם למצוא את הנתיב להתעשרות מהירה שתבטיח לו את אותה וילה חלומית בקיסריה, או לצאת במסע קניות רצחני תוך גיהוץ תועפות הכסף שאין לו מכרטיס האשראי שברשותו כדי שירגיש מאושר יותר. התעשרות כזו, או פזרנות כזו נגזרות, בהכרח, מהתנהלות בתודעה של אין. החיים בתודעת שפע – דווקא מניחים שמה שמביא לעוני ולדלות מזה, ולעושר מופלג ונצלני מזה הוא התחושה שאין מספיק לכולם, ושה"שוק" בסיועה של איזו "יד נעלמה" – מכתיב לנו חיים במרדף בלתי פוסק אחר השגת מטרות חסרות תוחלת. רוצה לומר: בחברה שנשלטת על-ידי תודעת האין, הן העשיר הן העני חיים בתחושה של אינות וריקנות. אלה גם אלה מצייתים ל"חוק

נבטי גדילן מצוי - מבשלים מהיש

הטבע" שטבע סמית' כבר במאה ה-18. תודעת האין היא היא התפיסה השלטת בחברה האולטרה-קפיטליסטית המודרנית.

נחזור לרגע לזוגתי, ולתודעת השפע של גן העדן: זוגתי היקרה היא ההיפך המוחלט: בכל מקום היא מזהה פוטנציאל למיצוי, ואולי בהשראת הבית הרומני שבו גדלה – שום דבר לא נזרק לפח. אני אולי מוכר לכולכם כלקט, אבל בלעדיה הייתי נותר בזבזן חסר תקנה.

לבשל את היש

חרף הביקורת שיש לי כלפיו - העידן שבו אנחנו חיים, עידן של ייצור המוני ושל כלכלה מוטת צריכה – הוא גן עדן ללקטים. לא רק לאלה ביניהם שמלקטים שורשים, עשבים ופירות מהבר, אלא גם לאלה שמלקטים את מה שהאחר זורק.

תודעת השפע של גן העדן מעצבת, זה כמה מאות שנים, את המטבחים המקומיים השונים הפזורים על פני הגלובוס. המטבח הביתי: שפע של הזדמנויות ממתינות לנו במקרר, במקפיא, במזווה ובשטחים הפתוחים שבחצר האחורית של ביתנו. אפשר ללקט מהם ולרקוח תבשילים נפלאים, כמו תבשיל החורף האיטלקי הנהדר הזה:

ריבולטה אדום וחרררריף,

עם שפע של קטניות,

ירקות שורש,

וטונות של עשבי בר טריים: חומעה יפה, גרגיר הנחלים, כרפס וגבעולים בשרניים של סוף מצוי.

תענוג!

בשיטוטים ברשת,

תמצאו שפע של מתכוני ריבולטה.

כמעט בכולם מופיעים מרכיבים יקרים ונדירים,

שיגרמו לכם לשאול את עצמכם "איפה לעזאזל אני משיג את זה?".

האמת הפשוטה היא שריבולטה עושים,

תמיד,

ממה שיש בשדה ובשוליו,

ואף פעם לא ממה שאין.

ריבולטה הוא, כפשוטו: נזיד העשוי משאריות.

אין צורך ללכת ולחפש בחנויות עלי כרוב שחור,

אין צורך לתור אחר חומרי גלם יקרים.

הריבולטה, כפי שהסביר לי פעם שף איטלקי שפגשתי פעם בסלובניה,

הוא רעיון, יותר משהוא מתכון.

כך או כך - ירקות שורש מהבר ועשבי בר טריים הם מרכיבים קלאסיים בשביל להתקין תבשיל ריבולטה חם ומהביל, ומהם יש לנו בשפע, בכל עת.

ריבולטה ישראלית - לא צריך ללכת רחוק

קבלו מתכון (אה, סליחה, רעיון):

החומרים:

שמן זית

6 גזרים חתוכים לקוביות

4 בצלים חתוכים לקוביות

1 שורש סלרי חתוך לקוביות

2 שורש גזר קיפח, חתוך לקוביות

10 שורשי גדילן חתוכים לפרוסות

10 לבבות סוף חתוכים לפרוסות

אגד נאה של עלי חומעה

אגד נאה של עלי וגבעולי גרגיר הנחלים

אגד נאה של עלי וגבעולי כרפס הביצות

10 שיני שום או אגד עלי שום משולש

רסק מ-8 עגבניות טריות

200 גר' פטריות כל סוג שהוא

5 תפוחי אדמה בינוניים חתוכים לקוביות

1 כוס יין אדום

5 עגבניות חתוכות לקוביות

מים

5 עלי דפנה

300 גר' שעועית אדומה מבושלת

מלח, פלפל שחור

פלפל ירוק חריף, קצוץ

אופן ההכנה:

1.) מחממים שמן זית בסיר ומטבגנים את ירקות השורש עד שהבצל מקבל גוון שקוף. מוסיפים את הפטריות ומטגנים דקה נוספת. בשלב הבא מוסיפים את העגבניות ומטגנים גם אותן. לאחר מכן מוסיפים את הרסק, את תפוחי האדמה ואת היין. מוסיפים מים עד לכיסוי המוצקים ואת עלי הדפנה. מביאים לרתיחה.

2.) מוסיפים את השעועית מניכים את גובה הלהבה, מתבלים ובשלים כ-30 דקות (אם יש צורך, מוסיפים יין או מים).

3.) בגמר הבישול, כשהשעועית רכה ונימוחה, מוסיפים את העשבים הקצוצים, מבשלים דקה נוספת ומסירים מהאש. מתקנים תיבול אם יש צורך.

בתיאבון!

רוצים ללמוד עוד? הצטרפו לאחד ממפגשי הליקוט הבאים, כאן.