יש צמחים שקיבלו את שמם בגלל המראה שלהם. אחרים, קיבלו אותו בגין תכונות שאינן ויזואליות: ריחם, טעמם או בית הגידול המועדף עליהם. הצמח שעליו אספר כאן היום יכול היה, ובקלות רבה, לזכות בשם מעורר תיאבון יותר מזה שנבחר עבורו, אבל כאן יש מקרה חריג, שבו צמח קיבל את כינויו, הדי-דוחה, יש לציין, בזכות הרקע האתנו-בוטני שלו.
הפרעושית היא סוג המשתייך למשפחת המורכבים. במשפחות בוטניות גדולות במיוחד, שכוללות סוגים רבים של מיני צמחים, נהוג ליצור שכבת מיון נוספת, הנקראת שבט. בשבטכיוון שזו משפחה עצומה בגודלה, וכיוון שישנם סוגים שונים בעלי תכונות גנטיות משותפות הבאות לידי ביטוי בתכונות הפנטופיות של הצמח. על כל פנים, הפרעושית שייכת לשבט הטיוניים, שאליה משתייכים גם סוגים נוספים כמו הכוכב, הטיונית, הטיון, המוצית ועוד. לרבים מהם יש, בנוסף למראה חיצוני דומה, גם כושר ייצור של מטבוליטים משניים בעלי הרכב כימי דומה, מה שמשפיע רבות על ריחם ועל טעמם.
הסוג פרעושית כולל שבעה מינים הגדלים בר בארץ. קצתם נדירים למדי, ואת חלקם נוכל לפגוש רק אם נרחיק עד לאזורים המדבריים של ארצנו הקטנטונת. הפרעושית הראשונה שהכרתי פגשתי בשנה בה התגוררתי ועבדתי בחוות האלפקות שבמצפה רמון. באותן שנים נהגתי לנצל את ימי החופש שלי, ולטייל בהר הנגב הגבוה, בואך מצפה רמון ושדה בוקר. הפרעושית הגלונית חייכה אלי שם מכל פינה, עת הייתי פוסע, בדרך כלל ברגל יחפה, באפיקי הוואדיות, שסיפקו לה קרקע לחה יחסית ומי תהום גבוהים דים כדי לאפשר לה לחדש את צמיחתה מדי שנה. אם אתם גרים בהר הנגב, תוכלו למצוא פרטים רבים ממנה גם כיום, בעברכם באפיקי הנחלים. מהפרעושית הגלונית נהגתי, בהדרכתו של עודה, מגמל בדואי תושב הפזורה המוכה למצפה רמון, להכין חליטות משגעות. עודה תמיד סיפר לי שהכוכב עדיף, אבל גם הפרעושית, הנחותה מהכוכב, תעניק טעם נפלא לחליטה. את המין הבא שפגשתי, פגשתי לגמרי במקרה, כשפסעתי בין הדקלים הגבוהים במטעי התמרים של קיבוץ עין-גדי. כאן כבר היה מדובר במין נדיר מאוד, המכונה פרעושית טיונית, שרשות הטבע והגנים עושה כיום מאמצים עילאיים לשמור עליו מכליה. לכן - על אף סגולותיו ואיכויותיו הרבות - אבקש מהקוראים שלא יישלחו את ידם במין זה, גם אם הצליחו להגיע אליו.
על כל פנים, כשהגעתי והשתקעתי באזור פרדס חנה גיליתי אותה מחדש: הסוג פרעושית, שהכרתי עד אז כצמח ממוצא סודני, הגדל במדבריות ובנאות המדבר, הקיף אותי תמיד. כל מה שהייתי צריך, זה לפקוח את עיני ולזהות אותו.
הואיל ואני יוצא מנקודת הנחה שרוב קוראי אינם חיים במדבר, אתייחס ברשימה זו לשני מיני פרעושית, נפוצים למדי, המאכלסים בתי גידול לחים בעמקים ובמישור החוף. המינים הללו דומים למדי, וקשה להבדיל ביניהם ממרחק, אך השימושים בהם דומים, סגולות המרפא שלהם כמעט זהות לחלוטין, ואין זה משנה עם מצאתם רק אחד מהם. למטרות שלשמם התכנסנו כאן - יתאימו שניהם.
פרעושית משלשלת Pulicaria dysenterica
כן, אני יודע. השם הזה מרתיע. הוא כנראה הרתיע רבים מהמלקטים בישראל, שעד היום - נמנעו מלעשות בה שימוש. אבל אם נתעלם לרגע משמה, הרי שבעוברנו ליד מקור המים בו היא גדלה, תקדם את פנינו הפרעושית בריחה הנעים, שיש המתארים אותו כ"ניחוח אפרסקי". ולמה בכל זאת קיבלה הפרעושית המשלשלת את שמה המאיים?
מייק ליבנה, מורי ורבי, אשר כתב ערכים רבים באנציקלופדיה המקוונת לצמחי ארץ ישראל, "צמח השדה", מספר
שהשם פרעושית מקורו בשימוש שנעשה בה בימי קדם, להרחקת פרעושים וחרקים מעופפים מסביבת הבית. לפי מקור אחד שקראתי, ברפואה הפרסית השתמשו במיני הפרעושית על ידי איגוד ענפים מכוסים בעלים של הצמח, והדלקת האלומה הזו כקטורת. בימי החמסין האחרונים פלשו זבובי פירות למטבח הביתי שלנו. לי, המורגל בשהיה בשטחים פתוחים עמוסי זבובונים, החבר'ה האלה לא ממש הפריעו. אבל זוגתי שתחיה, האמונה על שמירת ההגיינה בית (בדרך שנכנה אותה "האצלת סמכויות"), הורתה לי להפטר מהם. "אין בעיה" אמרתי, ומיד ניגשתי לרכב על אופני. "לאן אתה הולך?" שאלה הגברת, ואני, לתומי, השבתי לה: "קופץ פה לשדה ליד, ללקט משהו". "מה ללקט עכשיו?" אמרה בנימת טרונייה. "הבטחת כרגע שתטפל בזבובים!". "כן, כן. ברור" זה בשביל הזבובים", אמרתי, ומיהרתי לדרכי, משאיר אחרי אשה מהממת ואובדת עצות.
כעבור דקות ספורות חזרתי הביתה, עם אלומה יפה של פרעושית משלשלת, והנחתי אותה באגרטל, על השיש שבמטבח. "זהו, זה בטוח יגרש אותם!" אמרתי זוגתי, שהשיבה בפנים זועפות: "עזוב, כבר קניתי כזה" - והצביעה לי על מכשיר פלאים חשמלי, בעל נורת פלורצנט שהאירה את המטבח בתאורה על סגולית ששיוותה לו מראה דיסקוטק אפלולי משנות ה-80.
היה לי פעם מכשיר כזה. קראנו לו "ניאון נאצי". הזבובנים היו נמשכים אל אורו הסגול חיוור, מבלי להבחין ברשת הקורים החשמלית, שחיכתה להם, על מנת לצלות אותם בזץ חשמלי - הליך הוצאה להורג שתמיד כרוך בקול פיצפוץ ובניחוח בשר צלוי.
הואיל ובבית הספר למדנו שכדי לערוך ניסוי מדעי, יש לבודד את המשתנים כך שרק גורם אחד ויחיד יוכל להשפיע על התוצאה הסופית, לא נדע לעולם מה חיסל לבסוף את הנגע שהתפשט בביתנו באותם ימים נוראים, אבל דבר אחד בטוח - זר הפרעושית שהבאתי, אם לא עזר, בוודאות לא הפריע לרצון המשותף של באי הבית להיפטר מהזבובנים המטרידים.
פתרנו את תעלומת מקור השם "פרעושית", אך נותרנו עם המשלשלת. השם הלטיני, דיזנטריקה, מטעה. לפי מייק ליבנה, הצמח שימש לטיפול בעצירות, הואיל ונמצאו בו חומרים בעלי אפקט משלשל. המקורות שאני נחשפתי עליהם מלמדים שלא כך הדבר. מסתבר - שבתמציות המופקות מעלי ומפרחי הפרעושית המשלשלת, השתמשו דווקא לעצירת שילשולים, וביתר פירוט - מתברר שחלק ממרכיביו הפעילים הם בעלי אפקט נוגד זיהומים, הקוטלים, באורח פלא, טפילי מעיים וחיידקים פתוגניים הידועים כמחוללי זיהומי מעיים, שנקראים בשם הכולל, דיזנטריה. כבר אמרנו שהפרעושית המשלשלת גדלה ליד מקורות מים. מינים נוספים של צמחי בר, הגדלים לצידה באותו בית גידול, מוכרים בספרות האתנובוטנית כבעלי תכונות תרפוייטיות דומות. זה לא מפתיע: מחלות מעייםהנגרמות על ידי חיידקים וטפילים, נוטות להתפרץ בסביבה בה מקורות המים מזוהמים באותם טפילים. אך טבעי, שמי שחי לצד מקורות מים כאלה, יסבול יותר מזיהומים בדרכי העיכול, ולכן - יחפש מזור לתחלואיו בצמחי המרפא הגדלים סביב אותם מקורות מים ממש. עובדה מעניינת נוספת הראוייה לציון קשורה בכושרו של חומר פעיל אחד, המצוי בפרעושית, לקטול טפיל בשם טריכומונס, הידוע לנו בעיקר כגורם לדלקת זיהומית של הנרתיק בנשים פעילות מינית. מסתבר, כי מין אחר של הטפיל, ידוע כגורם לזיהומים קשים בעופות. המחקר שנערך בתמציות מהפרעושית המשלשלת הראה שלמרכיבים פעילים מסויימים הקיימים בה יש כושר יוצא דופן לקטול ולעצור את התפתחות הטפיל. המידע הזה מעניין, כי תרופת הבחירה המשמשת כיום לטיפול בטפיל הנ"ל, ובטפילים נוספים, הידועה בשמה המסחרי, פלאג'יל (מטרונידאזול), היא תרופה בעייתית, הואיל וטפילים רבים נגדם היא נלקחת החלו מפתחים עמידות כנגדה.
הפרעושית המשלשלת גדלה בסמוך למקורות מים זורמים, אך גם באדמת ביצות.
פרעושית ערבית Pulicaria arabica
גם למין זה, תכונות תרפוייטיות דומות. הוא צמח נמוך ומשתרע, הגדל במקורות מים עומדים, על אדמות כבדות או כבדות למחצה, ופורח בפריחה צהובה בשולי שלוליות חורף גדולות שיבשו. חליטות מעלי הצמח ופרחיו משמשות למטרות דומות לאלה שהוזכרו. פרחיה הלשוניים של הפרעושית הערבית קצרים וצפופים יותר משל אחיותה לסוג, וזו דרך נוספת להבדיל בין שני המינים הנפוצים בבתי גידול דומים.
חליטת הפרעושית
כמו יתר המינים בסוג, וכמו סוגים ארומטיים נוספים במשפחת המורכבים, לפרעושית יש ריח אפרסקי נעים, אך טעמה מר כלענה. לחליטה נעימה לשתיה מומלץ לקחת גבעול מכוסה עלים ופרחים, ולטבול בכוס מים רותחים לשניות אחדות. העלים יצבעו את מי החליטה בגוון צהבהב. חליטה ארוכה מדי תניב לצד הארומה הנעימה של הצמח, גם טעמים מרירים חזקים. אם תרצו לטפל במחלת מעיים באמצעותה, תידרשו לשתות חליטות מרוכזות יותר, ולפיכך גם מרירות הרבה יותר. את החליטה ניתן לשתות כשהיא חמה, אך בימי הקיץ החמים מומלץ לצנן אותה, ולקבל משקה מרענן בעל טעמים וניחוחות נפלאים. את החליטה המצוננת שהכנתי ממנה, שילבתי, במקום במי טוניק תעשייתיים, בקוקטייל שהכנתי עם וודקה שתובלה בדל הקרניים הכרמלי. התוצאה היתה נפלאה.