חס על החסה: חסה כחולת פרחים

רק בת שתים עשרה היתה מרים החשמונאית כשנשאה המלך הורדוס לאשה. הורדוס, שמלך כאן ללא מצרים במשך תקופה ארוכה תחת חסותה של האימפריה הרומית, לא בחל באמצעים שיאפשרו לו לבסס את מעמדו ולפאר את דמותו. בין הכלים שבהם השתמש

אפשר למנות את הטרור הפוליטי שבו השתמש כדי לחסל יריבים פוטנציאליים, כולל התנקשויות והוצאות להרוג של מי שהמלך חשש מהימצאם בסביבתו, ייזום של מבצעי בנייה ופיתוח אדירים תוך שימוש במיטב הידע והטכנולוגיה ההנדסיים שעמדו לרשותו כמי שגדל על ברכי התרבות הרומית, וגם, כמו רבים לפניו ואחריו, נישואים פוליטיים, ששימשו אמצעי פחות אלים לכריתת בריתות עם יריבים פוטנציאליים, שעיקריים בהם היו בני השושלת החשמונאית. אם להאמין לדבריו של ההסטוריון הגדול של התקופה, יוספוס פלאביוס, הרי שנישואיו למרים לא היו, מבחינתו של המלך הורדוס, נישואים פוליטיים גרידא. המלך הורדוס אהב את מרים אהבה עזה, תשוקתו אליה היתה רבה, והוא קינא לה בעוצמה. לאחר ויכוח סוער, שבמהלכו התעורר במלך חשד כבד לפיו בגדה בו אהובתו, הוא ציווה להוציאה להורג. לאחר מותה, התעוררה בו חרטה גדולה על מעלליו, וטירופו הלך וגבר. שנתו של המלך נדדה, וכשהיה נרדם, היה מתעורר לעיתים תכופות מסיוטי לילה איומים ונוראים. רופאי חצרו של הורדוס היו נותרו עובדי עצות, עד שנמצא הפתרון המיוחל: המלך נטל מדי לילה תמציות שהופקו מצמח הלקטוקה, חסה בעברית. השרף הלבן, הניגר מעלי החסה ומגבעוליה, מכיל תרכובות הקרויות לקטונים ססקוויטרפניים, שלחלקן יש פעילות נוירולוגית ופסיכו-אקטיבית חזקה. בדומה לאופיאטים, המופקים מצמח הפרג, גם ללקטוקריום יש השפעה נרקוטית: הוא משרה שינה רגועה וחלומות נעימים למי שנוטל מהם. המלך, שהחל לעשות שימוש קבוע בעלי החסה, ציווה להביא לארמונו שבמצדה כמויות גדולות של הצמח, שבנוסף על השימוש הרפואי שעשה בו, כיכב גם על שולחנו. החסה התרבותית הנפוצה בימינו, זן שזכה לכינוי "חסה רומית", הוא צאצא תרבותי של מין בר של חסה, אשר את עליו ניתן ללקט ולאכול בעונה זאת של השנה, ולהרנות מטעמם המריר-מעודן ומסגולות המרפא החשובות שלהם. למין הזה קוראים חסת המצפן ((Lactuca serriola, והוא נפוץ מאוד ברוב אזורי הארץ, ומאכלס בתי גידול מופרים; שולי שדות, חצרות בתים, גינות מושקות וצידי דרכים.


חסה כחולת פרחים

מין אחר של חסת בר, שבשביל עליו הידועים בטעמם המשובח ובמרקמם הנעים, אני מוכן להרחיק לכת עד ללב של החורש הים תיכוני, הוא חסה כחולת פרחים (Lactuca tuberosa). לחסה כחולת הפרחים יש עלים רחבים וגדולים, בעלי עורקים קרחים ומרקם עדין ונעים למגע (בשונה מחסת המצפן, שצידו האחורי של עורקי העלה המרכזיים שלה מעוטרים בזיפים חומים ודוקרניים). העלים הראשנים להופיע הם הטעימים והנעימים מכולם. צורתם תמימה, וקטימת עורקיהם מניבה חלב לבן ומריר. המיוחד בחלב הניגר מעורקיה של החסה כחולת הפרחים, הוא השינוי ההדרגתי שחל בצבעו, מרגע שהוא נחשף לחמצן שבאוויר. תחילה הוא לבן לחלוטין, אך בהמשך הוא הופך צהבהב, ולאחר מכן צהוב וכתום, ולבסוף – מקבל גוון אדום-חום. טעמם של עלי החסה כחולת הפרחים ראוי לציון: מדובר בטעם אוממי מיוחד, הפותח את נקבוביות הטעם בלשון וחושף אותם לטעמים נוספים, המודגשים בנוכחותו.

אם ברצונכם ללקט חסה למטרות שימוש רפואי, אני ממליץ להמתין בסבלנות עד לפריחתה. כשהיא פורחת, עליה של החסה נעשים גלדניים ונוקשים, וטעמם הופך מר מאוד. מרירות עזה שכזו מעידה על עליה משמעותית בריכוז החומרים הפעילים בצמח, ולכן העונה המועדפת לליקוט החסה לשימוש רפואי היא מסוף האביב ועד לסוף הקיץ.

בכל הנוגע לאכילה – הזמן המומלץ לליקוט הוא בחודשי החורף והאביב המוקדם.


מה עושים עם עלי החסה?

ראשית, תמיד כדאי ומומלץ לנשנש מהם ללא כל תיבול. אכילת העלים ללא תיבול אולי פחות מעוררת תיאבון, אבל היא הדרך הטובה ביותר לחוש בטעמים ולהינות מהם, ובמובן מסויים גם לקבל רעיונות.

הצורה הבאה, המתוחכמת פחות, לצרוך את עלי החסה, היא בתוך סלט. כאן – היא מהווה תחליף מרענן ומקורי לחסה התרבותית – והיא מהווה תחליף שעולה באיכויותיו על המקור.

לבסוף, השימוש המקורי והמעניין ביותר שמצאתי לעלי החסה הטריים, נולד במקרה.

לפני כשנה לקחתי את ידידי, השף עדו פיינר, לסיור בשוק הכפרי של ברטעה המזרחית שבצפון השומרון. הצטרף אלינו גם ירון, השף התפעולי של מסעדת "רוברטה וינצ'י" בכרכור, שעדו הוא מנהלה המקצועי ואחד מבעליה. כשהרעב החל לתת בנו את אותותיו, נכנסו למסעדה מקומית, והטבח הציע לנו תפריט טעימות. בין המנות הראשונות שהוגשו לנו, היתה גם מנה שכללה ירקות מאודים, שהוגשה כשהיא טובלת ביוגרט עיזים מקומי, סמיך ועשיר. כשעדו חזר למטבח, הוא החליט שאין סיבה שמנת הניוקי האיטלקית המוצעת לסועדים בתור מנת פתיחה, לא תזכה לעדכון, ובעקבות החוויה בברטעה הוא יצר מנת ניוקי ברוטב של יוגורט עזים ועלי חסה טריים, עם זעתר ושמן זית. כשקרא לי לטעום, הדלקתי מיד! היה שם ביטוי לכל מה שמטבח ישראלי אמיתי צריך להכיל: חומרי גלם מקומיים מהתרבות ומהבר,

לקחתי את המתכון של עדו, והחלפתי את עלי החסה התרבותית שהוא מביא מחוותו, בעלי חסה כחולת פרחים. את המנה כולה עיטרתי בעלי אזוב טריים ובסומק איכותי, שנקטף בסתו בהרי ירושלים.

התוצאה לפניכם:


ניוקי סרפדים עם יוגורט עיזים ועלי חסה צרובים


המרכיבים:



100 גר ניוקי מבושל

חמישה עלים צעירים של חסה כחולת פרחים

1 כוס יוגורט עיזים איכותי

שמן זית

חופן עלי אזוב

מעט סומק טרי טחון

מעט מלח ופלפל שחור


אופן ההכנה:

במחבת – מחממים את שמן הזית. כשהשמן רותח, זורקים פנימה את עלי האזוב, ומטגנים אותם עד שיעשו פריכים. מוציאים את העלים משמן כדי שלא ישרפו. לאחר מכן, צורבים בעדינות את עלי החסה.

בסיר קטן מחממים את היוגורט.

מניחים על צלחת הגשה את הניוקי, וקרעי עלי חסה. מעל - יוצקים את היוגורט החם, את שמן הזית, את עלי האזוב הפריכים והסומק הטרי. מתבלים במעט מלח ופלפל.


בתיאבון!


257 צפיות1 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

באישור וברוח

כל הזכויות שמורות ליתיר שדה | ת.ד. 5061 פרדס חנה - כרכור | טלפון: 054-2248243 | YATIRSADE@GMAIL.COM