היא ריחנית, ארומטית ומרעננת. היא מהווה מרכיב חשוב, כמעט הכרחי, בשלל מתכונים שמקורם במטבח המקסיקני. צאצאי המאיה מוסיפים אותה לתבשילים שלהם, לחליטות מרעננות, ואף מקצים לה מקום מכובד וחשוב בארון התרופות המסורתיות שלהם. יש לה טעם נפלא, היא נפוצה בכל פינה בארצנו, והחקלאים שהיא פושטת על שדותיהם מרססים אותה בלי הכרה. ולמרות שהיא כאן כדי להשאר, עדיין יש מי שמתעקשים לכנותה "פולשת". האפוזטה, הזעתר של המקסיקנים, עשתה עליה, והיא מתחננת שתקבלו אותה כמו שהיא. כף האווז הריחנית: קווים לדמותה.
היא יפה ועדינה מאחיותה לסוג. מתהדרת בעלים ירוקים מוארכים ומשוננים שלעיתים מתגנדרים בכתמים בצבע חום אדאמדם, בתפרחת צפופה בגוון ירקרק חיוור ובניחוח קסום המשלב ניחוחות של אזוב ומנטה, תוכלו למצוא אותה בימים אלה כמעט בכל חור. אלי היא מחייכת בביישנות מנתיב הריצה היומי שלי, בקרבת הבית, מדי פעם בפעם. כמו אחיותיה המוכרות יותר, כף האווז הלבנה וכף אווז האשפות, גם היא מגיעה לשיא פריחתה בחודשי הקיץ, אך ממשיכה לפרוח אפילו עד נובמבר, והדבר מאפשר לנו, המלקטים שהחום אינו מרתיע אותם, לפגוש בה, ירוקה ומלבלבת, במשך כל העונה הצהובה. בשונה מרוב המינים האחרים בסוג שהשימוש בהם זהה לשימוש בעלי תרד (להוציא את כף האווז המבאישה הנפלאה), מדובר בצמח אם אופי אחר. הטבע חנן את המין הזה בכמה וכמה תרכובות ארומטיות משובחות, ההופכות אותו לצמח תבלין בעל טעמים וניחוחות עשירים ומיוחדים, שהמטבח המקסיקני מרבה להשתמש בהם. בין יתר החומרים הפעילים שנמצאו בתמצית הצמח ראוי לציין את האסקרדיול (חומר פעיל המשמש מסורתית לטיפול בטפילים, ובפרט - בתולעי מעיים), ואת הלימונן. בנוסף, מכיל הצמח גם כמויות קטנות של תימול, המעניקות לו את הטעם והריח האזוביים, ועוד. ראוי להוסיף אזהרה: חלק מהחומרים הפעילים המסונתזים בצמח הם רעילים במינון גבוה, ולכן לא מומלץ להשתמש בו בכמויות גדולות. לנשים בהריון וכן לנשים מניקות השימוש בצמח אינו מומלץ.
כף האווז הריחנית משמשת כעשב תבלין במגוון מאכלים מקסיקנים, ושתיית חליטה ממנו מגנה מפני תולעי מעיים, מסדירה את תפקוד מערכת העיכול ותורמת למניעת היווצרות גזים ולהקלה על תהליך העיכול. הוספת העלים צריכה להתבצע מיד בסיום הבישול, ויש להימנע מבישול יתר, המפרק ומנדף את החומרים הארומטיים המצויים בו.
ערכו התזונתי של הצמח לא יסולא בפז: הוא מכיל מינרלים חשובים כמו סידן (275 מ"ג ב-100 גר'), מגנזיום (121 מ"ג ב-100 גר') וכן ברזל, אבץ, נחושת ומנגן.
הצמח עשיר בויטמינים מקבוצת ה-B, ובייחוד בחומצה פולית ובריבופלאבין, והוא מכיל גם מעט ויטמין C (כחומצה אסקורבית) וויטמין A.
מתכון: מרק מקסיקני-הונגרי עם כף אווז ריחנית
המרק המוצע כאן מבוסס על מרכיבים המופיעים לעיתים קרובות במטבח המקסיקני, אבל כיאה לישראלי ממוצא צ'כוסלבקי, שהסבים שלו, שנולדו בסלובקיה כשהיתה תחת שלטון הקיסרות האוסטרוהונגרית, דיברו ביניהם בהונגרית ובישלו בעיקר בהונגרית, הוא יצא לי דומה להפליא למרק גולש הונגרי, אבל עם טוויסט.
המרכיבים:
1 בצל גדול, קלוף וחתוך לקוביות
1 גמבה חתוכה לקוביות
500 גר' שעועית שחורה או אדומה, מושרית ומבושלת
3 יחידות צ'ילי יבש, קרועות ביד.
500 גר' בשר עוף/בקר/לבן חתוך לקוביות קטנות
2 גזרים קלופים, חתוכים לקוביות
1 ליטר ציר בשר/עוף
3 שיני שום קלופות וכתושות
כף זרעי כוסברה או חצי כוס עלי וגבעולי כוסברה, קצוצים
עלי קייצת מסולסלת - לפי הטעם
עלי כף אווז ריחנית - לפי הטעם
מלח
פלפל
אופן ההכנה:
משמנים סיר בעל תחתית כבדה במעט שמן זית. מלהיטים על אש גבוהה ומטגנים את קוביות הבשר לסגירה. מוסיפים את הבצל ומטגנים עד להזהבה, ומיד אחר כך מוסיפים את הגמבה, הגזר, הצ'ילי והשום, ומטגנים תוך ערבוב מתמיד. אם אתם משתמשים בזרעי כוסברה, במקום בעלים, הוסיפו אותם כעת. לאחר 2-3 דקות של טיגון, מוזגים את ציר הירקות, ומוסיפים את השעועית, המלח והפלפל. כדאי להוסיף מים רותחים עד לכיסוי מלא של התבשיל. מביאים לרתיחה ומבשלים על אש קטנה במשך כ-30 דקות, טועמים, ומתקנים אם יש צורך. בגמר הבישול מסירים מהאש ומוסיפים את עלי הקייצת, הכוסברה וכף האווז הריחנית.
לגיוון, אפשר להוסיף גם קוביות אבוקדו ישר לקערה בה מוגשת המנה.
מתכון: סלסה עם קייצת וכף אווז ריחנית
המרכיבים:
שתי עגבניות בינוניות בגודלן
צרור עלי נענע
צרור עלי אזוב
צרור עלי קייצת
צרור עלי כף אווז ריחנית
2 שיני שום קלופות
1 בצל קטן, קלוף (עדיף בצל אדום)
שמן זית
מלח
פלפל
מיץ מחצי לימון
אופן ההכנה:
טוחנים הכל במעבד מזון. בהיעדרו, ניתן לקצוץ דק מאוד באמצעות סכין. מערבבים היטב וטועמים. אם יש צורך מוסיפים מלח, פלפל ולימון.
בתיאבון!
יתירסקי.
נ.ב.,
אתם מוזמנים ומוזמנות להצטרף לפעילויות הקרובות שלנו, וגם לקורס הליקוט השנתי. כל הפרטים כאן:
