היא ריחנית, ארומטית ומרעננת. היא מהווה מרכיב חשוב, כמעט הכרחי, בשלל מתכונים שמקורם במטבח המקסיקני. צאצאי המאיה מוסיפים אותה לתבשילים שלהם, לחליטות מרעננות, ואף מקצים לה מקום מכובד וחשוב בארון התרופות המסורתיות שלהם. יש לה טעם נפלא, היא נפוצה בכל פינה בארצנו, והחקלאים שהיא פושטת על שדותיהם מרססים אותה בלי הכרה. ולמרות שהיא כאן כדי להשאר, עדיין יש מי שמתעקשים לכנותה "פולשת". האפוזטה, הזעתר של המקסיקנים, עשתה עליה, והיא מתחננת שתקבלו אותה כמו שהיא. כף האווז הריחנית: קווים לדמותה.
היא יפה ועדינה מאחיותה לסוג. מתהדרת בעלים ירוקים מוארכים ומשוננים שלעיתים מתגנדרים בכתמים בצבע חום אדאמדם, בתפרחת צפופה בגוון ירקרק חיוור ובניחוח קסום המשלב ניחוחות של אזוב ומנטה, תוכלו למצוא אותה בימים אלה כמעט בכל חור. אלי היא מחייכת בביישנות מנתיב הריצה היומי שלי, בקרבת הבית, מדי פעם בפעם. כמו אחיותיה המוכרות יותר, כף האווז הלבנה וכף אווז האשפות, גם היא מגיעה לשיא פריחתה בחודשי הקיץ, אך ממשיכה לפרוח אפילו עד נובמבר, והדבר מאפשר לנו, המלקטים שהחום אינו מרתיע אותם, לפגוש בה, ירוקה ומלבלבת, במשך כל העונה הצהובה. בשונה מרוב המינים האחרים בסוג שהשימוש בהם זהה לשימוש בעלי תרד (להוציא את כף האווז המבאישה הנפלאה), מדובר בצמח אם אופי אחר. הטבע חנן את המין הזה בכמה וכמה תרכובות ארומטיות משובחות, ההופכות אותו לצמח תבלין בעל טעמים וניחוחות עשירים ומיוחדים, שהמטבח המקסיקני מרבה להשתמש בהם. בין יתר החומרים הפעילים שנמצאו בתמצית הצמח ראוי לציין את האסקרדיול (חומר פעיל המשמש מסורתית לטיפול בטפילים, ובפרט - בתולעי מעיים), ואת הלימונן. בנוסף, מכיל הצמח גם כמויות קטנות של תימול, המעניקות לו את הטעם והריח האזוביים, ועוד. ראוי להוסיף אזהרה: חלק מהחומרים הפעילים המסונתזים בצמח הם רעילים במינון גבוה, ולכן לא מומלץ להשתמש בו בכמויות גדולות. לנשים בהריון וכן לנשים מניקות השימוש בצמח אינו מומלץ.
כף האווז הריחנית משמשת כעשב תבלין במגוון מאכלים מקסיקנים, ושתיית חליטה ממנו מגנה מפני תולעי מעיים, מסדירה את תפקוד מערכת העיכול ותורמת למניעת היווצרות גזים ולהקלה על תהליך העיכול. הוספת העלים צריכה להתבצע מיד בסיום הבישול, ויש להימנע מבישול יתר, המפרק ומנדף את החומרים האר