כפות רגלי מנוסות מאוד בהליכה יחפה. שלפי שיבולים לא ירתיעון, גם לא קוצים קטנים, ואפילו שברי זכוכיות לא יחדרו על נקלה את מעטה השריון הקשיח בו הן עטויות.
לעת חורף, אני נכנע לעיתים לנעליים, כדי שלא לאפשר לקור לחדור דרך כפות רגליי לשאר חלקי גופי. כשאני עושה זאת - ההגנה הטבעית שפיתחתי מפני הקוצים פוחתת והולכת במהירות. שבוע בנעליים - וכפות רגלי שוב רכות כשל תינוק.
אחרי תקופה כזו, זמן רב יעבור עד שהתכסית הנוקשה, העמידה, תשוב ותתפתח, אך במוקדם או במאוחר - זה יקרה. הרגל - תתרגל. וככל שתתנסה יותר, תידקר יותר ותישחק יותר - כך יהיה עורה קשיח ומוגן יותר.
השבוע חזרתי ליער יחף אחרי יותר משבוע בנעליים. בהלכי במרעול הצר, נתקלה כף רגלי בקוץ יבש ונוקשה - שנותר שם מהקיץ שחלף זה מכבר. הקוץ הנוקשה והחד פילח את עור כף הרגל שלי, וננעץ בחוזקה במרכזה. שלפתי אותו, התבוננתי בו עמוקות, והודיתי לו על התזכורת החשובה.
היער, המזמן לבריות השוכנות בקרבו שלל הזדמנויות, מעמיד אותן לא פעם ולא פעמיים בסכנת חיים של ממש.
עקרון ההסתגלות - מסרים מהחרחבינה
ככה זה: ההזדמנות של האחד היא לפעמים קץ חייו של האחר. העקרון המניע את פעולתם של מיני החי והצומח המתקיימים כאן - הוא עקרון ההסתגלות.
העקרון הזה מכתיב לצמחים דרכי פעולה מגוונות. שינויים בסביבה משפיעים על הסטרוקטורה ועל הביוכימיה של הצמח באופן שמשנה באופן מוחלט את תכונותיו.
קחו, לדוגמא, את הקוץ האכזר שננעץ ברגלי: חרחבינה מכחילה.
בראשית העונה, שעה שצמיחתו מתחדשת, פורש הצמח שושנת עלים צפופה, צמודת קרקע. בשלב זה - העלים רכים, תמימים, עסיסיים, רחבים ועגולים. כשהוא צמוד לפני הקרקע, גם חיות המרעה יתייחסו אליו ברכות (כפי שראוי להתייחס לכל עלה חדש במרכז הקליטה של היער), ולא יטרפו את העלה המסכן בשקיקה.
שושנת העלים הראשונה מאפשרת לצמח הגדלה משמעותית של שטח הפנים, כך שיוכל לקלוט כמות גדולה יותר של אור, ולייעל את תהליכי ההטמעה (פוטוסינתזה) המקיימים אותו.
אחרי דור העלים הראשון, ומעליו, נוצר דור שני של עלים. העלים הללו - כבר צומחים מעל לפני הקרקע, וכיוון שכך, אוכלי העשב כבר יכולים לאכול מהם בקלות יחסית. לכן - העלים בנ