לחשוב לפני מעשה: מטה הקסם של פרומתיאוס

עודכן ב: מרץ 1

הטיטאן פרומתאוס ניחן בתבונה רבה. כשאסרו הטיטאנים מלחמה על האלים האולימפיים, הבין פרומתאוס שכוחם של האלים עדיף, ושכנע גם את אחיו, אמפיתאוס, להימנע ממלחמה. כך ניצלו השניים, וזכו לקבל עליהם את "תיק הבריאה" בממשלתו של זאוס. השניים נצטוו ליצור בחימר את בעלי החיים השונים שעל הפלנטה, וקיבלו לידיהם סל של מתנות – אותן נתבקשו להעניק לברואים החדשים לאחר שיפיחו בהם רוח חיים. אמפיתאוס, שהיה נמהר ולא הרבה לחשוב על תוצאות מעשיו, יצר יצורים חיים רבים מאוד, במהירות רבה, והעניק להן שפע של מתנות: לדב נתן את הפרווה שתחממו בחורף הקר, לציפור נתן את היכולת לעוף, לדג את היכולת לשחות במים, לעטלף את היכולת לראות בחשיכה מוחלטת וכן הלאה. במהלך כל אותו הזמן שקד פרומתיאוס, חד המחשבה ומרחיק הראות, על יצירה אחת בלבד, שתהא בעלת תכונות מושלמות כמעט: האדם.

משסיים ליצור את האדם – הפיח בו רוח חיים, ופנה אל סל המתנות – אך מצא שהוא ריק לחלוטין! אחיו, אמפיתאוס, כבר השתמש בכל המתנות ולפרומתאוס לא נותר דבר להעניק לאדם האומלל שיצר.

בראותו את יציר כפיו יושב לרגלי האולימפוס, רטוב ורועד מקור, נכמרו רחמיו, והוא נטל מקל יבש וחלול, שתוכו ספוגי, והניף אותו לעבר השמש. ניצוץ של אש נאחז בראש המקל, ועשן היתמר ממנו. הושיט פרומתיאוס את המקל הבוער לאדם שברא, ובכך העניק לו את סוד האש. פרומתיאוס ידע שהוא ממרה את פיו של זאוס, שבזעמו העניש אותו בעונש אכזרי שייסר אותו ימים רבים.

כדי לחבל בתכניתו של פרומיתאוס, שלח זאוס אל האדמה את פנדורה, ובאמתחתה תיבה שבה צרות שונות ומשונות, כולל היכולת המופלאה להוליך שולל. בתחתיתה של אותה תיבה טמונה היתה התקווה. אף שפרומיתאוס הזהיר את אמפיתאוס לבל יקבל מתנות מזאוס – הוא נשא את פנדורה לאשה – וזו פתחה את התיבה ושחררה את שלל הצרות לחופשי.




הכלך המצוי הוא עשב רב שנתי ממשפחת הסוככים. עליו גזורים, ומזכירים במידת מה את עליו של השומר הפשוט. באנגלית עממית הוא נקרא, כטעות שהשתרשה, Giant Fennel (שומר ענק).

מספרים, שמטה הקסמים שבאמצעותו ניתן ניצוץ האש לידי האדם, היה קנה יבש של כלך. רקמתו הספוגית של הכלך היבש שומרת על הניצוץ לאורך זמן רב, ואפילו בימי הפלמ"ח, בשיעורי השדאות, למדו הלוחמים להעתיק את האש ממקום למקום באמצעותו. בחוג הנוער של "שומרי הגן" ניצלנו פעם את הידע הזה, ועלה בידינו להעתיק אש ממקום אחד למשנהו באמצעות מקל יבש של כלך.

הכלך נחשב לצמח רעיל למדי, אך למתלבטים בינו לבין השומר יש דרך פשוטה להבדיל: לעלי השומר יש ריח נעים של אניס, בעוד עליו של הכלך מדיפים ריח לא נעים, ויש שהם חסרי ריח. כל חלקי הצמח מכילים קומרין, חומר שהשפעותיו המזיקות ידועות לכל רועה צאן שבהמותיו אכלו ממנו ומצאו את מותן. השפעותיו של הקומרין מוכרות במחקר הרפואי, והוא ידוע כנוגד קרישה וכאנטימיקרוביאלי.


ביצי ההפתעה של הכלך

על אף כל האמור לעיל, יש חלק אחד בצמח שלא זו בלבד שאינו רעיל (במידה והוא מטופל כהלכה) אלא שהוא נחשב למעדן מלכים: ניצני הכך. את התפרחות הסגורות, הארוזות עלי עטיף גדולים, ניתן ללקט בראשית האביב, בחודשים פברואר ומרץ, ולעתים, בשנים גשומות במיוחד כמו זו הנוכחית - אף בתחילת אפריל.

יש לאסוף תפרחות סגורות בלבד, ולהסיר בקפדנות כל עלה וגבעולון. בתוך המעטפת מצפה הפתעה: תפרחת קטנה דמוית ברוקולי. את התפרחות הללו, שהערבים מכנים "ביצי הכלך", ניתן להקפיץ קלות במחבת במעט שמן זית, ולשדך לחביתה, לסלטים, לתבשילים ולמוקפצים.

את הכלך תמצאו בשדות בור ובאזורים מופרים, בגלבוע, בגליל התחתון, בגולן, בשפלה ובבקעת הירדן. הוא נפוץ במיוחד בשטחי מרעה, בשל העובדה שהפרות אינן אוכלות ממנו.





שרימפס בביצי כלך, גבעולי חוטמית זיפנית, תרמילי אפון מצוי ואוזו

המרכיבים:

1/2 כוס אוזו פלומרי

4 שיני שום פרוסות

1 בצל אדום קצוץ

1 כוס תפרחות סגורות שלך כלך

1כוס גבעולי חוטמית זיפנית קלופים ופרוסים

1/2 כוס תרמילי אפון מצוי/קיפח

ענף אזוב/קורנית

צלפים

5 עגבניות שרופות

שמן זית

מלח

פלפל שחור

מעט חמאה

אופן ההכנה:

1. מחממים שמן זית בסיר שטוח.

2. מטגנים את הבצל כשתי דקות.

3.מוסיפים את תפרחות הכלך להקפצה קצרה ומסירים מהאש. מניחים בצד.

4. בסיר נפרד מחממים מעט שמן זית. מטגנים את השרימפס עד לשינוי צבע, כחצי דקה מכל צד. מוציאים ומניחים בצד.

5. לאותה מחבת מכניסים את שאר הירקות ומקפיצים כדקה.

6. מוסיפים את האוזו ומצמצמים כדקה.

7. מסירים מהאש ומוסיפים את השרימפס ואת תפרחות הכלך. מוסיפים קוביית חמאה ומערבבים.


שיהיה בתיאבון!



643 צפיות

באישור וברוח

כל הזכויות שמורות ליתיר שדה | ת.ד. 5061 פרדס חנה - כרכור | טלפון: 054-2248243 | YATIRSADE@GMAIL.COM